הכנסת היא שתבחר את נשיא בית המשפט העליון, ולא הוועדה לבחירת שופטים. כך מציע יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ
יריב לוין, בהצעת חוק פרטית שהניח על שולחן הבית. ההצעה באה על-רקע פרישתה בשנה הבאה של הנשיאה
דורית ביניש, כאשר על-פי נוהג ה"סניוריטי" (הוותק בעליון), המיועדת לרשת אותה היא השופטת
מרים נאור ואחריה השופטת
אסתר חיות.
על-פי ההצעה, נשיא העליון יהיה בעל ותק של לפחות שלוש בערכאה זו. כל עשרה חברי כנסת יוכלו להציע מועמד לנשיאות העליון, והסרת מועמד תתאפשר רק אם כל מי שהציעו אותו יחזרו בהם. יו"ר הכנסת יפנה למועמדים ויקבל את הסכמתם להצגת מועמדותם.
אם יהיו פחות משני מועמדים, יציע יו"ר הכנסת מועמדים נוספים, כך שיהיו לפחות שני מועמדים. תנאי הכשירות למועמדות בדרך זו יהיו ותק של לפחות חמש שנים כנשיא בית משפט מחוזי, או תואר שלישי במשפטים ו-35 שנות ותק בעריכת דין.
על-פי ההצעה, בחירת נשיא בית המשפט העליון תיעשה בצורה דומה לזו של בחירת נשיא המדינה. היא תתקיים בישיבת כנסת שתיוחד למטרה זו בלבד ובהצבעה חשאית. במקרה של תיקו, תתקיים הצבעה חוזרת כעבור שבוע. הכנסת תקיים סבבי הצבעה ככל שיידרש עד לבחירת נשיא העליון. באותה צורה ייבחר גם המשנה לנשיא בית המשפט העליון.
חידוש משמעותי נוסף בהצעתו של לוין הוא הגבלת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון לחמש שנים בלבד (או עד הגיעו לגיל 70, לפי המוקדם), שלאחריהן יפרוש מכס השיפוט. ביניש תשלים שש שנות כהונה כנשיאה, ואילו
אהרן ברק כיהן 11 שנים. משך הכהונה הממוצע של נשיאי העליון מאז קום המדינה היה שש שנים, כאשר
מאיר שמגר כיהן את התקופה הארוכה ביותר - 12 שנים. פחות מחמש שנים כיהנו רק שלושה מבין תשעת נשיאי העליון: יואל זוסמן,
משה לנדוי ויצחק כַּהן.
גם המשנה לנשיא יכהן חמש שנים בלבד, שלאחריהן ישוב לכהן כשופט מן המניין בבית המשפט העליון ויהיה רשאי להתמודד על תפקיד הנשיא. בהצעה מודגש, כי אם הנשיא ומשנהו נבחרים בעת ובעונה אחת, יוכל כל מועמד להתמודד על אחת בלבד מבין המשרות.
|
|
|
"חוסר סבירות מוחלטת במינוי הנשיא ומשנהו"
|
|
בדברי הסבר להצעה אומר לוין (שהוא עורך דין), כי הוועדה לבחירת שופטים אינה מפעילה שיקול דעת, אלא ממנה באופן טכני ואוטומטי את הנשיא ומשנהו לפי ותק הכהונה על כס השיפוט בבית המשפט העליון בשיטת הסניוריטי. לדבריו, ספק רב אם נוהג זה עומד בדרישות חוק יסוד השפיטה וחוק בתי המשפט, משום שהיא איננה עומדת בדרישות הדין המחייב הפעלת שיקול דעת ובחינת ההתאמה לתפקיד, מאחר שברור, כי לא קיים בהכרח קשר בין ותק לבין התאמה. "מצב דברים זה יוצר חוסר סבירות מוחלטת במינויים של נשיא בית המשפט העליון ומשנהו", טוען לוין.
לדברי לוין, במדינות שונות נשיא בית המשפט העליון נבחר בהליך פוליטי-דמוקרטי, על-ידי בית הנבחרים באותה מדינה. הסדר דומה לזה הנוהג כעת בישראל, בו נבחר נשיא בית המשפט העליון על-ידי השופטים עצמם, קיים בדנמרק בלבד.
לטענת לוין, הצורך בשינוי הנוהל נחוץ במיוחד כיום, כאשר אמון הציבור במערכת השפיטה בכלל ובבית המשפט העליון בפרט, הולך ויורד. "בהיות נשיא בית המשפט העליון ומשנהו גורמים משפיעים ומשמעותיים במדינה, מניהול סדרי הדין בבית המשפט העליון, ועד הטמעת מדיניות ורוח שיפוטית, ראוי כי ייבחרו בהליך מיוחד ודמוקרטי ככל הניתן, ויוחלפו בכל פרק זמן קבוע", הוא מוסיף.
|
|
|
|
להגביר את הפלורליזם וריבוי הדעות בעליון
|
|
עוד אומר לוין, הליכי בחירת השופטים מעניקים כיום משקל רב לעמדת שופטי העליון, שכן בשל הצורך ברוב של שבעה מבין 11 חברי הוועדה לבחירת שופטים - יש לשלושת שופטי העליון זכות וטו. לטענתו, דרך הבחירה המוצעת "תבטיח מתן ביטוי הולם להשקפות הרווחות בציבור ותחזק את כוחה של הכנסת מול הרשות השופטת, באופן שישפר את האיזון בין הרשויות השונות, איזון אשר נפגע כתוצאה מהיחלשות הכנסת ומגישתם של חלק מראשי מערכת המשפט, שבאה לידי ביטוי בטשטוש קו הפרדת הרשויות ובפלישה מתמשכת של הרשות השופטת לתחומיהן של הרשות המחוקקת והמבצעת".
בכך רומז לוין בצורה ברורה לאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של ברק, בו ממשיכה ביניש (אם כי בצורה מתונה יותר). יש גם לציין, כי על-פי הצעתו של לוין ייבחר נשיא העליון בדרך כלל מבין השופטים המכהנים בעליון, אשר ימשיכו להיבחר בידי הוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי.
בנוגע להגבלת תקופת כהונתו של נשיא העליון מסביר לוין, כי הדבר נועד להגביר את אמון הציבור במערכת המשפט באמצעות יישומם של כללי מינהל תקין, ולעודד פלורליזם מחשבתי וריבוי דעות בבית המשפט העליון.
בשולי ההצעה מציין לוין, כי הצעת החוק גובשה ביוזמה משותפת עם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל - גוף המזוהה עם הימין.
|
|