העליון: לבדוק ראיות מסייעות בעת הארכת מעצר

בית משפט הדן בהארכת מעצר של חשודים או נאשמים, צריך לבדוק האם יש ראיות מסייעות לכאורה כאשר הראיה העיקרית היא עדותו של עד מדינה. כך קובעת (א', 17.4.11) שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות.

חיות דחתה את ערעורו של אנטולי שמאילוב על הארכת מעצרו עד תום ההליכים נגדו. שמאילוב מואשם בביצוע שורה ארוכה של מעשי שוד, כאשר בחלק מן המקרים הפעיל אלימות קשה נגד בעלי הדירות אליהן פרץ. הראיה המרכזית עליה מבוסס כתב האישום נגד שמאילוב (ואחרים) הוא עדותו של עד מדינה, שהיה חלק מן הכנופיה ועומד לדין בנפרד.

שמאילוב ערער לעליון בשני נימוקים עיקריים. האחד: ההסכם עם עד המדינה אינו חוקי, שכן מדובר באדם שהיה השותף המרכזי בפרשה. השני: ביהמ"ש המחוזי שגה כאשר קבע שקיימות ראיות התומכות בעדותו של עד המדינה.

חיות דחתה את הטענה הראשונה באומרה, כי הדבר יתברר בהליך העיקרי, ובציינה שההסכם אושר כנדרש בידי פרקליט המחוז. את עיקר החלטתה ייחדה חיות לטענה השנייה, והיא קובעת:

"בפסיקה הובעו עמדות שונות בשאלה האם בית המשפט נדרש כבר בשלב המעצר לבחון את דבר קיומן של תוספות ראייתיות. עמדתי היא שגם בשלב זה על בית המשפט לבחון ברמה הלכאורית את שאלת קיומה של תוספת ראייתית מסוג סיוע מקום שבו היא נדרשת לצורך הרשעת הנאשם. יש לזכור עם זאת כי הסיוע לצורך שלב המעצר אינו חייב להגיע לרמה של הסיוע הנדרש לצורך הרשעה ודי אם תוצג ראייה מסייעת לכאורית".

חיות מפרטת שורה של ראיות מסייעות לכאורה העומדות כנגד שמאילוב, ומדגישה גם את חשיבותן של הראיות המחזקות את גירסתו של עד המדינה בנושאים שאינם נוגעים לשמאילוב.