השופט טל ציין עוד כי הוא אינו מאמין גם לגרסתה של מארי פיזם וקבע כי מדובר ב"גרסת חיפוי" וקבע כי הוכח ששידלה את רון לרצוח את בתה הקטנה.

"לא הוכח בפנינו כי הנאשמת נטלה חלק ברציחתה של רוז, כמבצעת בצוותא. ואולם, כפי שיפורט להלן, הוכח שהיא שידלה את הנאשם לעשות כן בכוונה לגרום למותה", כתב בהכרעת הדין.

"מארג הראיות הנסיבתיות, על-רקע ההתרשמות הבלתי אמצעית מדברי הנאשמים, מוביל למסקנה חד-משמעית כי הוכחו ביחס לנאשמת יסודות העבירה של שידול לרצח. מעשיה ודבריה של הנאשמת מובילים למסקנה ההגיונית היחידה כי היא שידלה את הנאשם להיפטר מרוז לצמיתות, ובדרך בלתי חוקית לאחר שלא נמצאה מסגרת חוקית חוץ ביתית להחזקתה, תוך שהיא צופה את האפשרות שהנאשם ייפטר מרוז ע"י הריגתה, והיא חפצה באפשרות זו, גם אם כמוצא אחרון, והגם שלא לקחה חלק בביצוע המעשים ולא תיכננה את דרך ביצועם. לנאשמת לא היה הסבר חלופי שהינו אמין וסביר ומעוגן בראיות, למארג הראיות הנסיבתיות ומשכך הן מובילות למסקנה החד-משמעית לפיהן הנאשמת שידלה את הנאשם לגרום למותה של רוז", ציין.

עוד קבע כי גם לאחר היעלמה של רוז פעלה פיזם באופן שמלמד על כוונתה שרוני רון יגרום למותה של רוז והסכמתה לתוצאת המוות.

לדבריו, התנהגותה ודבריה של פיזם במהלך חקירותיה במשטרה ובעדותה בבית המשפט, מהווים גורמים חשובים בהבנת סיפור המעשה ומארג הראיות ויש בהם כדי להעיד על היותה משדלת לרציחתה של רוז ועל רצונה בהשגת התוצאה הקטלנית.

"לאור כל האמור לעיל, אני מציע לחברי הנכבדים שבמותב לזכות את הנאשמת, מחמת הספק, מהעבירה של ביצוע בצוותא של רצח ולהרשיעה בעבירה של שידול לרצח", ציין.

השופט דחה לחלוטין גם את טענותיהם של רון ופיזם על כך שחוקרי המשטרה ביצעו את החקירה בדרכים לא כשרות. בין הטענות שנדחו הייתה טענתה של פיזם כי המשטרה ניצלה את חוסר השליטה שלה בשפה העברית.

מארי פיזם פרצה בבכי למשמע הכרעת הדין ורוני רון נראה המום. לאחר מספר דקות התמוטטה פיזם על דוכן הנאשמים כשהיא מתייפחת בקול רם והשופט הורה למשמר בתי המשפט לפנות אותה מן האולם.

פרקליטתה של פיזם, עו"ד רויטל סוויד, אמרה לאחר הקראת הדין כי מארי לא ציפתה להרשעה בעבירה הקשורה לרצח אלא בעבירה של המתה.

"לא ציפינו להרשעה ברצח או בעבירה שקשורה לרצח אלא בעבירה של המתה. הרשעה ברצח או בשידול לרצח היא הרשעה מאוד קוטבית ויש לבחון בדקדוק את הכרעת הדין", ציינה.

לדבריה, לאחר שהתמוטטה פיזם היא לא אמרה דבר ואף התקשתה לנשום.

עוד ציינה כי לבית המשפט כבר הוגשו חוות דעת הנוגעות לפיזם והנתונות תחת חיסיון אשר להערכתה עשויות להשפיע על העונש שייגזר על מרשתה.

"כשנגיע ל-30 במאי ויהיה דיון על ענישה מופחתת. בעניינה של מארי הוגשו לבית המשפט חוות דעת שיש בהן כדי להשפיע על העונש שניתן לה. אנחנו נקיים את הדיון הזה במועדו", אמרה.

ב-12 במאי 2008 הגיע הסב רון לאסוף את נכדתו רוז בת הארבע מבית אמו בנתניה. זו הייתה הפעם האחרונה שהילדה נראתה בחיים. אולם, לרשויות הרווחה נודע דבר היעלמותה רק כחודשיים לאחר מכן. בעקבות זאת החלו חיפושים נרחבים בארץ, ובמקביל נעצרו מארי פיזם ורון. לבסוף הודה רון שהיכה את רוז, הכניס את גופתה לתוך מזוודה והשליך למי הירקון בתל אביב. צוללני המשטרה משו כעבור ימים אחדים את המזוודה ומצאו בה את גופתה של רוז.

כתבי האישום הוגשו בספטמבר 2008, שעות ספורות לפני שהובאה רוז למנוחות בצרפת. בכתבי האישום לא צוין כיצד נרצחה רוז ומתי. הפתולוג ד"ר חן קוגל קבע: "רוז פיזם כבר הייתה מתה כשהושלכה בתוך תיק למי הירקון". לדבריו, "העובדה שהבגדים בתיק היו מסודרים מוכיחה כי כאשר התיק נזרק לנחל, הילדה כבר לא הייתה בחיים".

מארי ואביה של רוז, בנג'מין (בנו של רון) עלו לארץ עם הילדה בשנת 2004. הם התגוררו בביתו של הסב. בשנה שלאחר מכן יחסיהם של מארי ובנג'מין הגיעו לקיצם, ואביה של רוז לקח אותה חזרה לצרפת. מארי נשארה בישראל, הפכה לבת-זוגו של רון (חותנה) ולשניים נולדו שתי בנות. ב-2007 הצליחה האם לקבל חזקה על רוז והן שבו להתגורר יחדיו בארץ, יחד עם הסב רון שהפך לאביה החורג.

בכתב האישום נטען, כי בני הזוג התקשו לגדל את רוז. "בעקבות קשיים אלה החליטה מארי כי אינה רוצה שרוז תמשיך להתגורר עימם. מכאן ואילך הפצירה מארי ברוני שידאג להוצאת רוז מביתם. מארי אף איימה כי אם לא יעשה כן, תתאבד". בעקבות זאת, עברה רוז להתגורר בבית אמו של רון בנתניה.

ב-12 במאי ביקשה הסבתא מבנה שיקח את רוז והתנתה את חזרתה לביתה בכך שרון ידאג לרישומה למסגרת חינוכית. על-פי כתב האישום, פיזם דרשה מרון בבכי וצעקות שלא יחזיר את רוז לביתם. הוא לקח את רוז, ואז, "במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, גמלה בליבם של הנאשמים לגרום למותה של רוז והם החליטו להוציא זאת לפועל בדרך שאינה ידועה למאשימה".

לטענת המדינה, "הנאשמים או מי מהם נטלו תיק נסיעות גדול מדירתם וזאת במטרה להכניס לתוכו את גופתה של רוז. הנאשמים או מי מהם הכניסו לתיק בגדים ומיטלטלין שונים השייכים לרוז. בהמשך נטל הנאשם את התיק ובתוכו רוז או גופתה, והשליכו לתוך מי נחל הירקון בתל אביב".

רון טען בעדותו, כי במהלך הנסיעה רוז קפצה באוטו והשתוללה. "העפתי אותה ונתתי לה פליק. לא יכולתי שלא לתת לה את הסטירה", אמר, "זה נשמע מזעזע כי אם היו מחזירים אותי לאותה השנייה, בטח לא הייתי נותן לה אם הייתי יודע שזה יגרום למוות, אבל בעוד אלף פעמים אחרות הייתי נותן".

לדבריו, כתוצאה מעוצמת המכה "היא התעופפה מאחורי על הדלת של האוטו ונפלה על המושב". הוא לא ייחס למכה חשיבות וסבר שהילדה שקטה בגלל שנעלבה. "אני ממשש לה את הרגל, אומר לה לדבר והיא לא עונה", טעו. "עצרתי בצד את האוטו, פתחתי את הדלת ואני רואה את הילדה מוטלת על הצד, על המושב. אני נוגע בה ורואה שהיא לא מגיבה. הראש שלה נשמט על המקום. הראש שלה נופל לגמרי מפורק. הרמתי אותה לידיים והבנתי שפשוט היא מפורקת, התפרקה לי הילדה בידיים".

רון הוסיף: "נכנסתי להלם, לפאניקה, לפחד ולהיסטריה. צעקתי לשמים 'רוז, רוז', התחננתי שתחזור, 'אבא מבקש סליחה', דיברתי כאבא לא כסבא. הלכתי לשים את הפחד שלי בירקון. הבנתי שגמרתי אותה בהינף יד, בשבריר של שנייה".

פיזם טענה, כי ידעה מה עלה בגורלה של בתה ורק כעבור כמה ימים אמר לה רון: "זה נגמר, רוז לא תחזור", לדבריה, רון נהג כלפי בתה באלימות קשה, אך למרות זאת "מעולם לא חשבתי שזו לא הייתה תאונה. לא חשבתי אף פעם שהבת שלי נמצאת בתוך מזוודה".