בימים אלה מתברר והולך אחד "השקרים הלבנים" המתרוצצים במערכת המשפטית. הדבר נוגע לנימוק בגינו, כביכול, מעוכב מינוים של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל. גירסת לפיד, מתברר עתה, אינה מדויקת.

שר המשפטים החדש, יוסף לפיד, הודיע פומבית, כי ארבל ורובינשטיין הם מועמדיו לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

לפיד אף העלה פורמלית את שמם כמועמדים בפני הוועדה לבחירת שופטים. אלא שהעברתם בוועדה, הדגיש, היינו קיום ההצבעה ובחירתם בפועל, ייעשו רק לאחר שהם יסיימו את התיקים הציבוריים הבוערים. מדובר, הודיע לפיד, בתיקי החקירה הנוגעים לאהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט. מאוחר יותר נוספו לרשימה זו גם תיק החקירה נגד זהבה גלאון ונגד משה מזרחי.

לפיד ציין, כי ל"סידור" הערכי הזה - מינוי רק אחרי שיסיימו את התיקים - הסכים נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. ובנקודה זו, בדיוק, הדברים אינם מדויקים, אם לנקוט לשון המעטה.

הסידור הזה עורר, מטבע הדברים, ביקורת כלפי לפיד. במיוחד נוכח התוצאה המושחתת אליה הוא עלול להוביל: רובינשטיין יראה עצמו אנוס לסיים את התיקים, בצד הנכון, היינו: ללא הגשת כתב אישום נגד שרון, שהרי אם יחליט להגיש כתב אישום נגד שרון - הממשלה קורסת, תוקם ממשלה אחרת, ואז לא בטוח שהשר לפיד ימונה לשר המשפטים, וסביר שהשר הנכנס לא ירגיש מחויב להבטחה האישית שנתן לפיד.

ובמילים פשוטות: רובינשטיין נקלע, בעל כורחו, לניגודי עניינים. במצב זה לא נותר לו אלא להתפטר, כדי לאפשר בחירתו מבחוץ, ויותר מכל כדי לחסוך מעצמו פגיעה בשמו הטוב.

כל האמור לעיל, הובא כדי להצביע על האי-דיוקים מצד לפיד. כאמור, לגישת לפיד, אותה השמיע בפורומים שונים, הנשיא ברק הסכים לסידור זה. גם הבוקר (יום ב') שאלתי: האם לפיד קיבל את הסכמת הנשיא ברק לסידור זה, ונענתי בחיוב. לפיד השיב, כי ההסכמה של ברק ניתנה בשיחה שקיימו השניים עם מינויו של לפיד לתפקיד שר המשפטים.

אלא שלא כך הם פני הדברים. מבדיקה שערכתי מתברר, כי הנשיא ברק לא נתן את הסכמתו לסידור הזה. נודע, כי בשיחה שקיימו השניים הבהיר ברק, כי שיקוליו של השר אינם מעניינו, וכל מה שמעניין אותו הוא זה: האם לפיד משחרר את רובינשטיין וארבל, כך שניתן יהיה להציג את מועמדותם לבית המשפט העליון. לפיד אמר שלא, שהם אינם משוחררים.

אין מדובר בעניין סמנטי, שכן לפיד משתמש בהסכמתו כביכול של הנשיא ברק, וניתלה באילן גבוה - הנשיא ברק - כדי להצדיק ערכית את החלטתו בנושא זה, וכדי להדוף את הביקורת נגדו, וגם, וזה העיקר, להמשיך במדיניות זו, שבה מחויבים ארבל ורובינשטיין לקבל החלטות תוך ניגודי עניינים כה חמורים.