בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע, כי למרות שהתניית שכר טירחתו של עורך דין בהצלחתו במישור הפלילי מהווה עבירה אתית, אין הדבר פוטר את הלקוח מלשלם את שהתחייב.
איש הביטוח גד קומרן הועמד לדין בשנת 2004 על עבירות מע"מ. הוא שכר את עו"ד יובל ליכטר, ובהסכם ביניהם נקבע שקומרן ישלם 4,000 דולר ועוד 5,000 דולר אם ליכטר יביא לסיום התיק בלא רישומה של הרשעה לחובתו. ליכטר השיג את המטרה, כתב האישום נמחק לפני ההקראה אך קומרו סירב לשלם את הסכום הנוסף, בטענה שהדבר מהווה עבירה על חוק לשכת עורכי הדין.
שופט בית משפט השלום בתל אביב,
מנחם קליין, דחה את תביעתו של ליכטר, אך השופטת המחוזית רות לבהר-שרון קיבלה את ערעורו וחייבה את קומרן לשלם לו 26,000 שקל והוצאות של 20,000 שקל. לדברי לבהר-שרון, "אומנם עיון בלשון החוק אכן מלמד כי הסכם שכר הטרחה, לכאורה, סותר את סעיף 84(א) הנ"ל [האוסר התניית שכר טירחה בהצלחה במשפט פלילי]. ואולם בכך לא די על-מנת לקבוע כי ההסכם כולו על כל חלקיו הינו בלתי חוקי. אי החוקיות במקרה דנן, אינה יורדת לשורשו של ההסכם באופן המוביל לביטולו של ההסכם כולו, שכן מהות ההתקשרות בין הצדדים היא חוקית".
לדברי לבהר-שרון, מטרת האיסור הייתה למנוע מצב בו עורך הדין יעשוק את הלקוח, אך חשש זה אינו מתקיים במקרה הנדון. "הסנקציה הראויה על הפרה זו נעוצה בתחום המשמעתי, בלשכת עורכי הדין, להבדיל מהתחום החוזי, אשר בו מן הראוי לבחון את מהות ההתקשרות בין הצדדים והסכמותיהם, ובכל מקרה אין מקום לשלול מעורך הדין שנתן את השירות כמצופה, שכר ראוי", היא קובעת.
