דנציגר דן מאז מינויו בתיקי לקוחותיו לשעבר

עם מינויו לשופט ב-2007 העביר שופט בית המשפט העליון, ד"ר יורם דנציגר, חוברת בת 49 עמודים ובה רשימה של 2,000 לקוחות ועורכי דין שעמם עבד במשרדו, טרם מינויו לשופט - ואולם הרשימה אבדה ולא הוטמעה במלואה במסד הנתונים של בית המשפט העליון.

ל"גלובס" נוגע כי כתוצאה מכך הועברו לאורך שנות כהונתו של דנציגר בכמה וכמה מקרים תיקים שאחד הצדדים בהם היה לקוח של משרדו בעבר. באחד המקרים דן השופט בערעור נגד בנק הפועלים, אף שהבנק היה לקוח של משרדו - ואולם דנציגר טען כי לא זכר זאת.

הפרטים על אודות הטיפול הכושל של הנהלת בתי המשפט ובית המשפט העליון במניעת ניגוד עניינים בתיקיו של השופט דנציגר, נחשפים ימים אחדים לאחר שנציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, מצא כי תלונה שהוגשה נגד דנציגר - על כך שלא גילה לבעל דין שהתדיין בפניו, בתיק נגד מינהל מקרקעי ישראל, כי גם הוא עצמו מנהל הליכים משפטיים נגד המינהל - היא מוצדקת.

הנציב קבע כי גם אם לא חלה חובה לפסול את השופט דנציגר מלשבת בתיק, חלה עליו חובת גילוי נאות מכוח כללי האתיקה, והוא לא עמד בה.

מכלול התלונות נגד דנציגר ביחס לעסקיו הפרטיים ונגיעתם לעבודתו השיפוטית מחדד את הקשיים הנגרמים כתוצאה ממינוי עורך דין מהשוק הפרטי לערכאות השיפוט הבכירות.

"לקוח לא מהותי"

בעניין בנק הפועלים הוגשה לנציב תלונות הציבור על שופטים תלונה נוספת נגד השופט דנציגר - וההחלטה בה ניתנה לפני כחודש, שבועות אחדים לפני שהתלונה נגדו בעניין מינהל מקרקעי ישראל נמצאה מוצדקת.

החלטת הנציב, אף שזו דחתה את התלונה בנוגע לבנק הפועלים בסופו של דבר, חושפת שורה של כשלים במניעת ניגוד עניינים בתיקים, שבהם יושבים שופטי העליון לדין.

מדובר בתביעה שהגיש ח"ח (השם שמור במערכת) נגד בנק הפועלים, שנדחתה בבית משפט השלום בבאר-שבע, ובהמשך גם הערעור עליה נדחה במחוזי. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון על פסק הדין נדחתה על-ידי השופט דנציגר, כדן יחיד, במארס 2010.

בתלונה שהגיש ח"ח לנציבות התלונות על שופטים הוא קבל על כך שדנציגר טיפל בתיק, אף שבנק הפועלים היה אחד הלקוחות במשרד שבו היה דנציגר שותף, "דנציגר קלגסבלד ושות'", שנסגר רק כשנתיים לפני שטיפל בתיק.

בתגובתו לנציב כתב דנציגר כי "במשרד בו היה שותף שימש ראש המחלקה המסחרית, והוא ועורכי הדין במחלקתו מעולם לא הקדישו זמן כלשהו לטיפול בבנק הפועלים. במשרד", טען דנציגר, "פעלו 6 מחלקות מקצועיות, כ-40 עורכי דין ושותפים וכ-10 מתמחים. הבנק טופל על-ידי שותפים ועורכי דין משתי מחלקות אחרות בשנים 2003-2007. במשרד טופלו יותר מ-2,000 לקוחות, ותרומתו הכוללת של הבנק להכנסות המשרד בשנים שבהן ניתנו לו שירותים משפטיים עמדה על 0.75% מסך ההכנסות באותן שנים".
דנציגר טען כי "למיטב הבנתו, לא מדובר בלקוח מהותי או כזה הנמנה עם הלקוחות הגדולים של המשרד".

עוד טען דנציגר, בתגובה לפניית הנציב, כי במועד הדיון בבקשת רשות הערעור של ח"ח נגד בנק הפועלים, לא היה ידוע לו כי הבנק נכלל ברשימת לקוחות משרדו לשעבר. "העובדה שהבנק נכלל ברשימה", הודיע דנציגר לגולדברג, "אין משמעה שידעתי כי הוא מופיע בה. לא ראיתי את הרשימה מיום מינויי לשופט ועד מאי 2011".

יצוין כי בניגוד לגירסתו של דנציגר, שלפיה הבנק לא היה "לקוח גדול" או "לקוח מהותי" של משרדו, מפרט פורטל "קודקס" את רשימת 40 ה"לקוחות המובילים" של משרד "דנציגר קלגסבלד ושות'", ובנק הפועלים מופיע ביניהם.
ואולם, הטיפול בתיק בנק הפועלים מחוויר לעומת שורת הכשלים הנוגעים להקפדה על מניעת ניגודי עניינים ביחס לכלל רשימת המניעויות של דנציגר.

מתברר כי עם מינויו לעליון ב-2007 מסר דנציגר לרשם בית המשפט העליון באותה עת, השופט יגאל מרזל, לבקשת מרזל, את רשימת לקוחות המשרד, השותפים ועורכי הדין במשרד, וכן שמות של עורכי דין שייצגו את דנציגר בעניינים שונים, וצדדים שלישיים נוספים שהוא מנוע מלשבת בתיקיהם בשל יחסי קרבה מיוחדים.

מדובר בחוברת בת 49 עמודים, ולדברי דנציגר, "היא לא הוכנה, לא נערכה, לא נכתבה ולא הודפסה על-ידו. מדובר ברשימה ממוחשבת שהוצאה מהמחשב של המשרד, לבקשתו, על-ידי מנהלת החשבונות הראשית של המשרד".

דנציגר טען כי "לא בדק את הרשימה ולא עיין בה כשמסר אותה לרשם מרזל", אלא פשוט הניח כי היא הוקלדה במלואה למסד הנתונים הממוחשב של בית המשפט העליון, כדי שלא ישולבו במותבים שבהם הוא יושב תיקים שבהם הוא מנוע מלשבת בדין.

הטמעה חלקית

למרות זאת - דנציגר מצהיר כי "מעת לעת מצא שהועברו אליו תיקים שסבר כי הוא מנוע מלשבת בהם". תיקים אלה הועברו בחלקם לשופטים אחרים, ובחלק מהמקרים הסתפק דנציגר במסירת גילוי נאות לצדדים בפתח הדיון.

לאחר הגשת התלונה לנציב, פנה דנציגר לרשמת העליון כיום, דנה כהן-לקח, וביקש לוודא כי מערכת יומן בית המשפט פועלת בהתאם לרשימת המניעויות שלו. כהן-לקח ציינה כי אין בידיה "עותק פיזי" של הרשימה, ובנוסף התברר כי הרשימה הוטמעה באופן חלקי בלבד לתוך מסד הנתונים הממוחשב - ובנק הפועלים לא נכלל בנתונים שהוקלדו.

בדיקה אישית

דנציגר סיפק מחדש את רשימת המניעויות, שהוצאה מתוך גיבוי מערכת המחשוב של משרד עורכי הדין שלו, שפורק לאחר מינויו לעליון. דנציגר הסכים כי כללי האתיקה לשופטים - המונעים משופטים לדון בתיקים שבהם אחד הצדדים יוצג על-ידי השופט כעורך דין ב-5 השנים האחרונות - אכן חלים במקרה זה, ואולם "הדבר לא היה ידוע לו במועד הרלוונטי".

דנציגר ציין כי מאז התברר לו כי רשימת המניעויות הוטמעה רק באופן חלקי, הוא בודק כיום באופן אישי את הרשימה כדי למנוע ניגודי עניינים.

הנציב אליעזר גולדברג קיבל את הסבריו של השופט דנציגר ודחה את התלונה, ואולם ציין כי "כלקח מהמקרה, על מנהל בתי המשפט לוודא כי רשימת המניעויות של כל שופט תוקלד במלואה למסד הנתונים הממוחשב. זאת, מבלי למעט מאחריותו של שופט לפסול את עצמו במקרים המתחייבים, או למסור הודעה לבעלי הדין על העובדות הרלוונטיות".

דוברות בתי המשפט: "השופט בודק אישית את רשימת הלקוחות"

השופט יורם דנציגר מסר באמצעות דוברת בתי המשפט: "ערב המינוי לעליון העביר השופט רשימה ממוחשבת, שנשלפה מקובץ הנתונים הממוחשב של משרדו - הכוללת את כל לקוחות המשרד שטופלו מיום 1.1.2000 ואילך - לרשם בית המשפט העליון.

"הנחתו של השופט הייתה שרשימה זו הוקלדה למסד הנתונים הממוחשב המתנהל על-ידו, כדי שהשופט לא יישב לדין בתיקים בהם הוא מנוע מלדון. בפועל מתברר כי הרשימה לא הוקלדה על-ידי היומן, אף שהדבר נודע לשופט רק בחודש מאי 2011. יחד עם זאת, מתברר כי היומן הקליד רשימה מצומצמת של מניעויות, לרבות עורכי דין שהשופט אינו יושב לדין בתיקים שבהם הם מטפלים.

"מאז חודש מאי 2011 (עת נודע לשופט כי רשימת המניעויות לא הוקלדה למסד הנתונים הממוחשב של בית המשפט העליון), מקפיד השופט לבדוק באופן אישי את רשימת הלקוחות הממוחשבת הנ"ל, המונה כ-2,000 שמות, בהתייחס לכל תיק שידון לפניו, כדי לוודא כי אין הוא מצוי במניעות. בנוסף, השופט דאג להעביר את רשימת המניעויות המעודכנת לרשמת בית המשפט העליון, על-מנת שזו תוקלד על-ידי יומן בית המשפט.

"לעניין בקשת רשות הערעור שבנק הפועלים היה המשיב בה, נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט גולדברג, קיבל את הסבריו המפורטים של השופט דנציגר ומצא כי יש לדחות את התלונה שהוגשה בנדון.

"השופט מקפיד שלא לשבת בדין אם מתברר לו, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא-פנים, ואם מתקיימות אחת המניעויות המפורטות בכללים".
מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר: "מלכתחילה לא הייתה אפשרות מעשית או מיחשובית להזין אלפי שמות למערכת. עם זאת, לאור הנחיית הנציב הנושא יטופל. עם קבלת החלטת הנציב העבירה מנהל בתי המשפט לרשמת בית המשפט העליון דהיום כדי שתפעל ליישום ההחלטה, וזו פועלת לשם ביצועה".

דובר משרד המשפטים מסר בשם נציב התלונות גולדברג כי "בשל חובת הסודיות המוטלת על הנציב בחוק, אין בידו להתייחס לשאלות. באופן כללי ייאמר כי החלטות הנציב מדברות בעד עצמן. כמו-כן, על-פי המקובל מודיע מנהל בתי המשפט לנציב על יישום המלצות מינהליות שבהחלטותיו".