לאן נעלמו קורנפיין, שירצקי ושחר?

פעם בכמה זמן נוצר ואקום מסוים שאפשר לחולל בו שינויים. 24 השעות האחרונות היו בדיוק הנקודה הזו. הבעיה בוואקומים כאלה היא שהם מאוד קצרים. עניין של ימים. לפעמים אפילו שעות. הנה, בעוד יממה נרכין ראש לזכר חללי יום השואה ובעוד כשבוע, נפרוס את המנגלים בפארקים ונתיז קצף בכיכרות. ואז הליגה תסתיים. ויתחיל הקיץ. והמלפפונים יתפסו את הכותרות. ושחקנים יעברו לבלגיה. ונתחיל עונה חדשה. ושוב אבי לוזון. ובתי דין. ודיינים. ואבן עזרא. ואולי קיזוז. ועמי פזטל. והפחתת נקודות. ואלימות. ועמי גנישים. ועלי חטיב. וטביב.

שוב פספסנו את הרגע. בעצם, לא אנחנו. הם פיספסו את הרגע. כי אותם בדיוק לא שמעו ולא ראו. תראו למשל את יעקב שחר. האיש החשוב בכדורגל הישראלי. פעם הוא היה אחד שלוחם בשביל כל הכדורגל שלנו, היום זה לא אכפת לו, התייאש. שקע בחור השחור שנקרא הכדורגל הישראלי. האם הוא עוצם עיניים? לתת רק לאלונה ולג'קי להילחם? אה, ויש גם את הברקוביץ' הזה. מה אני אצטרף אליו? מה בכלל איכפת לי? הנה הקבוצה שלי עלתה על המסלול. נשיג את הכרטיס לאירופה. אפילו נביא גביע בטעות. אולי בעצם הכל בסדר פה בכדורגל.

תביטו בו שניה. במבט הזועף הקבוע שלו מהיציע. תראו את יענק'לה. איך הוא כבר שכח שגנבו לו אליפות בגלל קיזוז. וכמה פעמים הקבוצות הקטנות במזכירות דפקו אותו. כן אבל זה היה פעם. מזמן. לפני כמה חודשים. מי בכלל זוכר? ועכשיו תסתכלו באדון שחר. האם הוא היה מסכים שיקזזו לו בחצי את ההכנסות השנתיות של וולוו הונדה? כן, אבל פה זה הכדורגל וככה הדברים עובדים, הוא אומר לעצמו.

ותסתכלו שניה על איזי שירצקי. כן, זה שפעם אמר לכם שהכדורגל פה מסריח. שארגוני פשע מנהלים את הקבוצות. שיש פה משחקים מכורים. שכל מיני אברג'ילים מחזיקים בכרטיסי שחקנים. כן, איזי. ההוא שאמר שהוא מוכן ללכת להיבדק בפוליגרף מול ההתאחדות. אבל מה איכפת לשרצקי, יש לו אליפות. ועכשיו הוא צריך להתכונן לליגת האלופות. נו אתם יודעים, הצ'מפיונס. ולמי בכלל יש כוח לעשות מהפכה כשכל האנרגיות שלך מושקעות בריב עם המאמן הקודם שלך. שאלונה וג'קי יילחמו. העיקר שבאיתוראן לא מוכרים משחקים. עוד פחדן.

תביטו לרגע באיציק קורנפיין. נו, אתם יודעים, ההוא מבית"ר. זה שהורידו לו נקודות השנה למרות שהוא נלחם בתחתית. זה שלא דחו לו את העונש לשנה הבאה. מה, אתם בטוח מכירים. נו, איציק מבית וגן. זה שפעם היה תוקף את בית הדין. כן, היו"ר שכמעט כל האוהדים שלו מרגישים שקופחו על ידי ההתאחדות. אבל איציק נשאר בליגה, אז מה בעצם משנה כל השאר. כשנילחם שנה הבאה בתחתית, נחזור להילחם בהתאחדות. עכשיו אנחנו צריכים את אבי לוזון. כי בעצם אני אצטרך מאבי טובות בקיץ. אתם יודעים, דחיות וכאלה. בכל זאת, אין לנו כרגע גב כלכלי.  קורנפיין, קוראים לזה פחדנות.

כי בסופו של דבר כולם פה מורחים את החמאה מאותו הכיוון ואנחנו אוכלים את החרא. ובלי בעלי הבית הגדולים כבר לא נצליח לעשות פה כלום ונישאר רק עם ברקוביץ'. והנה שוב פיספסנו עד הפעם הבאה ועד הפעם שתבוא אחר כך וכן הלאה. ורגע, כמעט שכחנו את טביב. אולי הוא יהיה איתנו, אולי הוא לא פחדן כמו האחרים? בעצם אותו אנחנו לא בטוח רוצים בצד שלנו.