ביהמ"ש מזהיר מפני אחידות מוגזמת בשפיטה

שאיפה מוגזמת לאחידות בשפיטה פוגעת בשיקול הדעת המסור לבית המשפט. כאשר מדובר בענייני מעצרים, קיימת סכנה נוספת ולפיה חתירה נמרצת מדי להרמוניזציה בהחלטות, עלולה להביא להקלת-יתר אשר תסכן את שלום הציבור. כך אומר (17.5.12) שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שלמה פרידלנדר.

פרידלנדר דחה את ערעורו של ג'לל אל-גראעבה, המואשם בפריצה לניידת משטרה וגניבת מכשיר קשר מתוכה, על החלטת בית משפט השלום בעיר לשחררו למעצר בית. אל-גראעבה טען, כי מאחר שבית משפט השלום בעיר קבע שחלקו קטן משל שני נאשמים אחרים, ששוחררו גם הם למעצר בית, הרי שיש לשחררו לחלוטין או להסתפק במעצר בית לילי.

פרידלנדר מסביר, כי אילו היה מדובר בנסיבות דומות ולמרות זאת היה נוצר פער בלתי סביר בין התנאים שהוטלו על אל-גראעבה לבין אלו שהוטלו על חבריו, היה מקום להצדיק עיון חוזר בתנאי שחרורו. אלא שכאן נטען, כי מאחר שהנסיבות שונות - גם התנאים צריכים להיות שונים. במקרה כזה, "רק פער בלתי-סביר בין החלטות שיפוטיות, להבדיל מגיוון המצוי בתוככי מתחם הסבירות, יצדיק התערבות מתקנת", הוא קובע.

לדברי פרידלנדר, "הנטייה להרמוניזציה מוחלטת בין החלטות מינהליות או שיפוטיות שונות, שניתנו בעקבות הפעלת שיקול דעת על-ידי נושאי משרה שונים או שופטים שונים במקרים שנמסרו לטיפולם - פוגעת בעצם שיקול הדעת המסור להם". הוא מדגיש את מרחב שיקול הדעת הרב הקיים בדיני מעצרים ומזכיר, כי מאחר שמדובר במספר גדול מאוד של תיקים - העיון מחדש מוגבל למקרים בהם התגלו עובדות חדשות, השתנו הנסיבות או עבר זמן רב מאז ההחלטה המקורית. כל אלו, הוא קובע, אינם מתקיימים במקרה הנדון.