המינהל יחזיר 14.5 מיליון שקל ל"מחצית היובל"

מינהל מקרקעי ישראל ישלם 14.5 מיליון שקל לחברת מחצית היובל, בעלת מגדל המשרדים ברחוב קפלן פינת דרך בגין בתל אביב (מול מגדלי עזריאלי). החברה הייתה במקור בשליטת אפריקה-ישראל ונמכרה בשנת 2009 לקרן השקעות בריטית. התביעה הוגשה בשנת 2011, אך ייתכן שאפריקה תקבל מקצת מן הסכום או אף את כולו, אם הדבר נקבע בהסכם למכירתה של מחצית היובל.

המחלוקת בין המינהל לחברה נגעה לשווי הקרקע, ממנו ייגזרו דמי החכירה שתשלם החברה. המינהל טען ששווי הקרקע הוא 28 מיליון שקל, בעוד החברה סברה שיש לקזז את עלויות הקמת המגדל (בו שוכנת בין היתר קריית הממשלה בתל אביב), כך שאינה חייבת בתשלום כלשהו. בפועל שילמה החברה 10.2 מיליון שקל וקיזזה חוב של המינהל בסך 12.4 מיליון שקל. במקביל, הגישה החברה הגשה על שומת המינהל והעמידה לטובתו ערבות בנקאית בסך 4 מיליון שקל.

המינהל פנה, בהסכמת מחצית היובל, אל השמאי הממשלתי המחוזי והלה העריך את שווי הקרקע ב-11.7 מיליון שקל. בעקבות זאת תבעה מחצית היובל לקבל בחזרה את הכספים ששילמה, אך המינהל טען שהשומה שגויה. לאור זאת הגישה מחצית היובל תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. המינהל ביקש רשות להתגונן, בטענה שבשומה נפלו מספר טעויות מהותיות: התעלמות משווי הכורכר שחצבה ומכרה מחצית היובל בעת בניית הפרויקט, בסך 5 מיליון שקל; ניכוי מוטעה של עלויות בנייה בלתי רלוונטיות בסך 2 מיליון שקל; והתעלמות מההכנסות הצפויות מהחניון, בסך 7 מיליון שקל.


המינהל משנה את כללי המשחק לפי נוחותו


רשם בית המשפט, חגי ברנר, דחה (יום ד', 30.5.12) את בקשת המינהל להתגונן בנוגע לדמי החכירה וקיבל אותה רק בנוגע להחזר הערבות הבנקאית, אך גם זאת - בהסתייגות ניכרת. ברנר מתח ביקורת חריפה במיוחד על התנהגותו של המינהל:

"המינהל הוא שקבע ואף הכתיב לתובעת את 'כללי המשחק' בכל הנוגע לערעור על שומת המינהל, אך ברגע האמת, כאשר התברר למינהל כי השומה מטעמו נדחתה על-ידי מי שהוסמך להכריע בעניין- השמאי הממשלתי המחוזי - החליט המינהל להתכחש בריש גליי לנהלים ולכללים שהוא עצמו קבע.

"התנהלות כזו היא שרירותית וחסרת תום לב בעליל. היא אינה מתקבלת על הדעת כאשר עסקינן ביחיד או תאגיד שאינם מחוייבים בנורמות של הגינות שלטונית, וקל וחומר שהיא בלתי מתקבלת על הדעת כאשר עסקינן במינהל, שהוא גוף ציבורי הפועל על-פי דין, החייב לנהוג ביושר ובהגינות מירביים כלפי מי שנזקקים לשירותיו.

"אכן, המינהל מבקש לחסוך בכספי ציבור באמצעות התכחשות לנהליו שלו, אלא שהחסכון בכספי ציבור אינו יכול לבוא על חשבון כללי הגינות בסיסיים, איננו מצדיק התנהגות שרירותית וחסרת תום לב ואיננו חזות הכל. בצדק מקשה התובעת בסיכומיה, כיצד יכלכלו מכאן ואילך גופים פרטיים את מעשיהם מול רשות שלטונית, אם זו משנה את כללי המשחק שהיא עצמה קבעה, כל אימת שאלה מביאים לתוצאה שאינה רצויה מבחינתה".


מקצה שיפורים בבית המשפט


ברנר מוסיף, לגופו של עניין: "השגותיו של המינהל בנוגע לשומה המכרעת, כפי שבאו לידי ביטוי בבקשת הרשות להתגונן שהגיש, מהוות כל כולן טענות חדשות שזכרן לא בא בשומת המינהל שעל יסודה העריך המינהל מהו שווי המקרקעין, ואף לא בדיונים שנערכו בפני השמאי הממשלתי המחוזי. מדובר איפוא במקצה שיפורים מובהק, בגדרו מבקש היום המינהל להעלות טענות עובדתיות חדשות שהמקום להעלותן היה בפני השמאי הממשלתי המחוזי. כיצד ניתן ברצינות לטעון כי השמאי הממשלתי המחוזי שגה קשות בשומה המכרעת, כאשר המינהל עצמו לא טען בפניו את מה שהוא טוען כיום לראשונה בבית המשפט?"

בנוגע לערבות הבנקאית אומר ברנר, כי מחצית היובל זכאית לקבל אותה בחזרה, אך המקום לתבוע זאת הוא בהליך רגיל ולא בסדר דין מקוצר. עם זאת, הוא מדגיש, "טוב יעשה המינהל אם יחזיר את הערבות האמורה בלא דיחוי".