40% ויותר מהנוער הדרוזי בישראל לא משלים את לימודיו התיכוניים, או לחילופין - מסיים את התיכון ללא הצלחה בלימודים, זאת במטרה להתגייס לצה"ל.
סקר שערכה חוקרת דרוזית בשלוחת אוניברסיטת דרבי מראה, כי תלמידים בכיתות י"א - י"ב, שגילם נע סביב 18, מעדיפים בבירור את השירות הצבאי על פני השלמת הלימודים. הסקר הקיף מספר תיכונים דרוזיים בצפון הארץ, באזור שממנו למעלה מ-75% מבני הנוער מתגייסים לשירות מלא בצה"ל ושיעור גבוה מבני הנוער ממשיך לשירות צבאי בתנאי קבע.
במסגרת הסקר ראיינה החוקרת תלמידים, מנהלי תיכונים, מחנכים, מפקחים, ראשי וחכמי העדה, אנשי ציבור וגורמים ברשויות המקומיות באזור הצפון, חיילים בקבע ובסדיר.
מאיסוף הנתונים עולה, כי חלק גדול, עד 50% מהתלמידים שהוגדרו כ"בינוניים או חלשים", לא משלימים כלל את כיתה י"ב ובמקומה יוצאים לחופשה ארוכה שכוללת עבודה וטיולים. זאת ועוד, משפחות התלמידים יודעות היטב, לדברי החוקרת, שילדיהם אינם לומדים ואינן מתנגדות לכך.
אחיה של החוקרת הפסיק את לימודיו במהלך כיתה י"א והודיע למשפחה שכוונתו לעבוד ולטייל ומכאן החלה בעצם בדיקת הנושא לאחר שהתברר לחוקרת שמדובר ב"תופעה" רחבת היקף. חלק אחר מבני משפחת החוקרת משרת בסדיר ובקבע בצה"ל.
מהראיונות שנערכו בדרבי במסגרת בדיקת הנושא, עולה כי השירות הצבאי, לפחות עד דרגות הקבע הזוטרות, אינו מצדיק השלמת לימודים ובוודאי שלא בדרגות הנמוכות של שירות הקבע. השירות הצבאי נראה לנוער הדרוזי כמקפצה לקראת חתונה, מציאת פרנסה מסודרת, רכישת מעמד אישי מכובד בעדה באמצעות מדים, דרגות ונשק, אפשרויות לחתונה ברמה גבוהה יחסית לכאלה שאינם משרתים בצבא, מעורבות בחיי החברה בעדה ובהנהגתה האזרחית.
החוקרים הבינו מהנוער הדרוזי שבמסגרת צה"ל עשויים התלמידים הנכשלים או אלה שלא ניגשו לבחינות הבגרות, לקבל הזדמנויות להשלמת חינוך ותעודת בגרות במסגרות הצבאיות. המסגרות הצבאיות אינן מטילות מגבלות, לפחות עד לדרגים נמוכים, בשל אי השלמת בגרות וסיום לימודים מוסדרים בתיכון.
עוד בשנת 1956 חוקק בישראל חוק גיוס חובה המאפשר לצעירים דרוזים לשרת בצה"ל. בעשורים האחרונים חל שינוי מבני בחברה הדרוזית והיא הפכה, כך טוענים החוקרים, מחברה כפרית סגורה שמקור פרנסתה העיקרי בחקלאות, לחברה יותר פתוחה לשינויים המעודדת קידום ופותחת בפני בניה אופקים חדשים ותעסוקות נוספות.
השירות הצבאי נחשב, בקרב מרבית הצעירים הדרוזים כמקלט ודרך חיים המבטיחה פרנסה קבועה ו"גברית" עם המשך של מסורת שירות בצה"ל שהחלה כבר לפני סוף שנה ויותר ונמשכת גם כיום. חשוב להדגיש ששיעור האבטלה במגזר הדרוזי גבוה משיעורו באוכלוסיה היהודית.
מנתוני הסקר עולה, כי 80% מבני הנוער הדרוזי המתגייסים לצה"ל מבקשים להתגייס לשירות קרבי מלא. 50% מהמתגייסים מעונינים לשרת ביחידות שהן על טהרת בני עדתם, כאשר היתר מבקשים לשרת ביחידות קרביות עם לוחמים יהודים. מתגייסים אלה ציינו, כי המעורבות עם היהודים נותנת להם חשיפה תרבותית שונה, אפשרות ליצירת קשרי חברות וידידות עם אנשים מחוץ לעדה, יכולת להתקדם בעתיד במסלול פיקודי מעניין ומגוון יותר.
המסקנות מן המחקר: צה"ל מהווה גורם התורם לקידומו האישי-מקצועי של בן הנוער הדרוזי, אף שהוא אינו תורם לרצון לסיים כראוי את לימודי התיכון במקרים רבים.
השירות בצה"ל מהווה "אפשרות כלכלית" בקרב צעירי העדה המתייחסים אליה במלוא הרצינות. לדעת אנשי דרבי כדאי היה לעודד את תלמידי התיכון לסיים כראוי עם הישגים את לימודיהם במטרה להתקדם יותר בקלות בשירות הצבאי בעתיד, להשלים את גיל חינוך התיכון במלואו כתהליך של חוויה חינוכית התבגרותית נדרשת. לצורך כך יש להגביר את חשיבות מודעות החינוך בעדה ובעיקר אצל הצעירים כבר בתחילת התיכון.
