ללא כל אזהרה, מסיבות כלשהן, באמצע הלילה, השיגדון תוקף - כאב פתאומי במפרק, לעתים קרובות בבוהן, אך לפעמים גם במפרקים אחרים, כולל בברכיים, בקרסוליים, באגודלים או באצבעות.
התקף שיגדון עשוי להיות לא צפוי ומכאיב בצורה נוראית. בעזרת טיפול מהיר, הכאב והדלקת נעלמים בדרך כלל לאחר מספר ימים, אך הם עלולים להופיע שוב בכל רגע נתון.
מיליוני בני אדם בעולם סובלים משיגדון. השיגדון מתפתח לעתים קרובות יותר אצל גברים, שמפתחים את המצב בדרך כלל בין הגילאים 30 ל-50. נשים נוטות יותר לפתח שיגדון לאחר גיל המעבר, והוא נדיר ביותר בקרב ילדים וצעירים. גברים הסובלים מעודף משקל או מלחץ דם גבוה רגישים במיוחד להתפתחות שיגדון, במיוחד אם הם משתמשים בתרופות משתנות.
אבנים בכליות
שיגדון היא בדרך כלל צורה של דלקת מפרקים. זוהי תגובת הגוף למרבצי גבישים במפרקים הגורמים לגירוי. הכאב יכול להיות עז, אך הטיפולים בדרך כלל יעילים. מקרים מתונים עשויים להצדיק טיפול תרופתי ממושך כדי למנוע נזק לעצמות ולסחוס והידרדרות של הכליות.
אנשים הסובלים משיגדון כרוני עשויים לחוש בבליטות זעירות וקשות המצטברות לאורך הזמן בבשר הרך באזורים כמו הידיים, המרפקים, כפות הרגליים או תנוכי האוזניים. מרבצים אלו נקראים גושי מלחים והם למעשה ריכוז של גבישי חומצת שתן ויכולים לגרום לאורך זמן לכאב ולקשיות. במידה שמרבצים אלו מצטברים בכליות הם עלולים לגרום לאבנים בכליות - מצב מכאיב ולעתים גם מסוכן.
עודף חומצת שתן בדם הוא שגורם לשיגדון. חומצת שתן מיוצרת על-ידי הגוף אך מגיעה גם מהתזונה. עודף של חומצת שתן עובר תהליך סינון בדרך כלל בכליות ויוצא עם השתן. אם הגוף מייצר כמות גדולה מדי של חומצת שתן, או אינו מצליח לסלק אותה דרך השתן, גבישי חומצת שתן מצטברים במפרקים ובגידים. גבישים אלו גורמים לדלקתיות עזה שמובילה לכאב, נפיחות ואדמומיות.
מה הם הגורמים המדויקים לשיגדון?
הגורם השכיח ביותר שמעלה את הסיכוי להופעת שיגדון ולהתקפי שיגדון הוא צריכה מוגזמת של אלכוהול, בעיקר בירה. המצב היה מכונה בעבר "מחלת המלכים" מאחר שהיה מזוהה בעיקר עם גברים לבנים ששתו ואכלו יותר מדי.
כיום ידוע כי הוא יכול להתפתח אצל כל אחד ולהיות קשור גם לפציעה ולהליכים כירורגיים, לאשפוזים, לתקופות של לחץ, או כתגובה לארוחות שומניות ולתרופות מסוימות כמו אנטיביוטיקה. שיגדון עשוי גם להופיע בנוכחות סוגים מסוימים של גידולים או סרטן. קיים גם קשר בין שיגדון להפרעות בכליות, לחוסרים באינזימים ולהרעלה מעופרת. כמו-כן, שיגדון יכול להיות מלווה בפסוריאזיס והוא שכיח בקרב חולים עם איברים מושתלים בגלל התרופות להן הם זקוקים לעתים קרובות.
רגישות לשיגדון היא בדרך כלל תורשתית והיא קשורה לעתים קרובות למחלות שכיחות אחרות כמו יתר לחץ דם, סוכרת והשמנה. התקפים חוזרים של שיגדון שכיחים במקרים בהם רמת חומצת השתן אינה נשמרת תחת שליטה.
"שיגדון מדומה" הוא מצב דומה אך פחות מכאיב שנגרם מגבישי פירופוספאט סידן במפרקים. למרות שהוא יכול להשפיע על הבוהן, הוא שכיח יותר במפרקים גדולים כמו אלו של הברך, פרק כף היד או הקרסול. המצב שכיח יותר אחרי גיל 60 בשני המינים. "שיגדון מדומה" מטופל בתרופות אנטי-דלקתיות.
