תיקי החקירה בפרשות משפחת שרון נסגרו בעיקר בשל מצבו הרפואי של אריאל שרון ובשל חוסר שיתוף פעולה מצידן של רשויות החקירה באוסטריה. כך אומר פרקליט המדינה, משה לדור, בנוסח המלא של ההחלטות בפרשות אלו שפורסם היום (ד', 16.1.13).

מדובר בחקירות שהחלו בשנת 2001 והגיעו לסיומן עם סגירת התיק נגד גלעד שרון בתחילת החודש, כאשר במהלכן הורשע עומרי שרון בעבירות בנושא גיוס המימון של אביו לפריימריז בליכוד ב-1999 ונדון למאסר בפועל. החלטתו של לדור עוסקת בפרשות הנוספות: מימון הפריימריז שנועדו להתקיים בשנת 2000, מימון הבחירות לראשות הממשלה בשנת 2001, פרשת סיריל קרן ופרשת המיזם בקנדה.

המרכזית בין הפרשות היא פרשת סיריל קרן. החשד שנחקר היה, כי כאשר החזיר שרון 4.7 מיליון שקל שקיבל שלא כדין בפריימריז של 1999, הוא עשה זאת באמצעות הלוואה שהעניק קרן לגלעד. מאוחר יותר עלה החשד, כי מאחורי ההלוואה עמד איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, וכי מדובר היה בשוחד כדי לקדם אינטרסים עסקיים של שלאף בישראל, בעיקר הקמת קזינו באילת.

לדור סוקר בהרחבה את פעולות החקירה ועומד על כך שבית המשפט באוסטריה מנע למעשה את ביצוע הפעולות החיוניות שנועדו לבדוק האם שלאף אכן קשור להלוואה זאת. ביהמ"ש האוסטרי התיר לשאול את שלאף שש שאלות בלבד, אך שלאף לא התייצב אפילו לחקירה מצומצמת זו. בסופו של יום, לא ניתן היה להוכיח מעבר לספק סביר שאכן שלאף היה מקור הכספים.

עוד אומר לדור, כי קיימים ספקות ניכרים בדבר האפשרות שקרן העניק לגלעד 3 מיליון דולר תמורת סיועו בהשבחת קולחוזים ברוסיה או בגין ביטול העסקה. גלעד אומנם ביצע עבודה מסוימת בנושא זה, אך לא בהיקף המצדיק תשלום כה גדול; ואין זה סביר שיקבל סכום כזה תמורת ביטול העסקה, כאשר שכרו במסגרתה אמור היה להיות 12,000 דולר בלבד. במצב זה, קיים חשד כבד שהסכום ועיתוי העברתו היו מקריים ותמימים.

ואולם, מדגיש שוב לדור, לא ניתן להוכיח ברמה הדרושה ששלאף היה מקור הכספים ולכן לא ניתן לבסס אישום בקבלת שוחד בידי גלעד. לכך יש להוסיף את חוסר היכולת לקבל את גירסתו של אריאל שרון לאירועים. בשל כך נסגר התיק מחוסר ראיות מספיקות, אם כי הוא הועבר לרשות המיסים לבחינת היבטים אלו של הכספים שקיבל גלעד.

בנוגע למימון הפריימריז בליכוד (שלא התקיימו) והבחירות לראשות הממשלה מצאה המשטרה, כי שרון קיבל מאות אלפי דולרים מקרן שהקים ידידו אריה גנגר בארה"ב, ואשר נועדה רשמית למטרות צדקה, וכי קיבל 100,000 דולר נוסף מהמיליארדר רון לאודר. באותה עת לא היו תרומות אלו בלתי חוקיות, ולא ניתן להוכיח שאריאל שרון ידע על מקור הכספים, שכן הוא טען בחקירתו שלא עסק כלל בגיוס התרומות וכי רק עמרי טיפל בנושא - ולכן לא היו ראיות להאשימו בקבלת שוחד. לגבי עמרי נחקר החשד לתיווך בשוחד, אך לא נמצאו ראיות לכך שגנגר ולאודר נתנו את הכסף מתוך ציפייה לקבל תמורה מאריאל שרון - ולכן נסגר התיק נגד עמרי מחוסר ראיות מספיקות.

בפרשת מיזם קנדה נטען, כי גלעד קיבל מגנגר זכויות בנכסים בשווי של 17 מיליון דולר תמורת השקעה של 25,000 דולר בלבד, וזאת כדי להשפיע על אביו לסייע לעסקיו של גנגר בישראל. גם כאן, כמו בפרשת הקולחוזים - אומר לדור - קיים חשד כבד שהמטרה האמיתית הייתה להיטיב עם משפחת שרון. ואולם, גלעד לא היה איש ציבור, ויש צורך להוכיח שאביו ידע על עסקה זו כדי לבסס אישום נגד גלעד בתיווך לשוחד - אך אין די ראיות לכך.