צ'רני: דכנר שיעבד לי יצירות שמסר לאברג'יל

שמואל דכנר העמיד לטובתו של הלל צ'רני, כבטוחה להלוואה שקיבל ממנו, אוסף אמנות שחלקו כלל לא היה ברשותו, וחלקו היה מזויף. כך טוען צ'רני בתביעתו בסך 2.7 מיליון שקל נגד דכנר.

התביעה הוגשה בידי עוה"ד בועז בן-צור ואלעד פלג, לפני שדכנר הגיש את תביעתו-שלו בסך 30 מיליון שקל נגד צ'רני. במרכזה עומד הסכם להלוואה בסך 2.7 מיליון שקל, שהסכים צ'רני להעמיד לרשותו של דכנר לאחר שהלה הסתבך עם השוק האפור. כבטוחה להלוואה העמיד דכנר את אוסף האמנות שלו, ובו 127 יצירות, אותו העריך ב-4.8 מיליון דולר.

בפועל, טוען צ'רני, התברר בדיעבד שהיצירות היקרות ביותר כבר הועברו בידי דכנר לאיש השוק האפור אבנר אברג'יל וחלק ניכר מן האחרות היו מזויפות. על-פי כתב התביעה, דכנר ידע זאת בזמן אמת ורימה ביודעין את צ'רני. הסכום הנתבע הוא זה שהועמד בפועל לטובת דכנר עד לגילוי התרמית הנטענת - 2 מיליון שקל - בתוספת ריבית והצמדה.

בכתב ההגנה טוענים עוה"ד אמנון יצחקניא ואילן סובל, כי עיתוי הגשת התביעה לא היה מקרי - שנה לאחר פתיחת החקירה הגלויה בפרשת הולילנד - והוא נועד להפעיל לחץ על דכנר. לגופם של דברים הם אומרים, כי צ'רני נתן לדכנר רק 1.8 מיליון שקל, אשר שימשו לפרעון חובות לשוק האפור - שנוצרו בשל תשלומי השוחד בפרויקט הולילנד.

עוד נטען, כי דכנר הצהיר מראש שיצירות האמנות היקרות ביותר אינן נכללות בסוף משום שהועברו לאברג'יל. לגבי טענת הזיוף אומרים יצחקניא וסובל, כי קורה שיצירות הנחשבות לאמיתיות במשך שנים רבות, מתגלות כמזויפות או ככאלו שנוצרו בידי תלמידיהם של האמנים החתומים עליהם. כך גם אירע כאן: כאשר החל דכנר לטפל במימוש האוסף בסוף 2007, חלקו מומחים חדשים על קביעותיהם של מומחים קודמים. לדברי יצחקניא וסובל, הערכת שווי היצירות, כפי שנכללה בהסכם עם צ'רני, נעשתה בשנים 2007-2006 בידי המומחית תמי גילת, וצ'רני אף קיבל ממנה הסברים.

עוד נאמר בכתב ההגנה, כי עד שנת 2009 ניהל צ'רני מו"מ כספי עם נציגיו של דכנר, בניסיון להגיע לפשרה שתייתר את הגשת תביעתו של דכנר, ואף שילם לדכנר סכומים ניכרים בהקשרים אחרים - בלא שיעלה טענה כלשהי בנוגע לאותה הלוואה ולאי-פרעונה. לבסוף נטען, כי צ'רני ידע היטב שחלק מן היצירות אינן מקוריות, משום שאם היו מקוריות - היה ערכן המוערך גבוה בהרבה.

בתשובתם אומרים בן-צור ופלג, כי דכנר מודה שקיבל את ההלוואה ולכן עליו לפרוע אותה. עוד הם אומרים, כי הוסכם שאוסף האמנות ישמש כבטוחה להלוואה משום שצ'רני העריך שיהיה בו כדי לפרוע את החוב במלואו. לדבריהם, בשונה מדכנר - צ'רני אינו מומחה לאמנות ולא יכול היה לדעת שחלק מן היצירות אינן מקוריות. בן-צור ופלג מוסיפים, כי דכנר הוציא מן האוסף שבע יצירות בלבד, בעוד שחודש וחצי בלבד קודם לכן התחייב להעביר לאברג'יל 25 מהן. לבסוף אומרים השניים, כי הגשת התביעה עוכבה עד לסיום החקירה הפלילית ולכן אין כל קשר בין הדברים.