בשנים 1996-1994 ראה הלל צ'רני את שמואל דכנר רק כאחד מעובדיו של מנהל הפרויקטים יואב סרנה. בשנת 1996 מונה דכנר לדירקטור בחברת הולילנד ובאותה שנה קיבל ממנה הלוואות של למעלה מ-2 מיליון שקל, בנוסף לשכרו החודשי. התובע, עו"ד יוני תדמור, ביקש לדעת (יום ה', 23.5.13) כיצד אירע שינוי זה.

צ'רני השיב, שנפגש עם דכנר מדי שבוע במשרדו של סרנה בתל אביב, ודכנר היה מעורב מאוד בגיורה של חברת הולילנד האמריקנית ב-1996. לדבריו, ההלוואות ניתנו כאשר דכנר ביקש להקדים תשלומים עתידיים שיגיעו לו תמורת עבודתו. תדמור הראה, כי במחצית הראשונה של 1996 קיבל דכנר הלוואות של 1.2 מיליון שקל; צ'רני השיב, שהיה זה על חשבון התשלומים העתידיים.


"היה ממשיך לרמות את מס הכנסה"


תדמור אמר, שאינו רואה שום סיבה למתן אותן הלוואות. צ'רני: "זה לא מוצא חן בעיניך? בסדר, מותר לך. היה הסכם, הייתה סיבה, נרשמו הסכומים. ולמה וכמה ואיך ומאיזו סיבה – אלו שאלות לא לעניין. הוא ביקש והסכמתי". השופט דוד רוזן עמד על כך שמדובר היה בהלוואות אישיות, ולא לחברות של דכנר שקיבלו את שכר הטירחה. צ'רני הסביר, כי כך ביקש דכנר מסיבותיו שלו "ואין בזה שום פסול מבחינתי".

רוזן: "אתה נותן לו שכר טירחה ולא מקבל חשבונית ולא מקבל שום דבר". צ'רני: "מבחינת רשויות המס יכולתי לא לקבל חשבוניות מאיש, כי אי-אפשר היה להתחשבן על הפרויקט עד שהוא מסתיים". רוזן: "דכנר רימה את מס הכנסה ואם היה ממשיך לחיות והיה לו ממה – הוא היה ממשיך לרמות את מס הכנסה. הוא הוציא חשבוניות על סכומים גדולים בהרבה מאלו שעליהם לא הוציא חשבוניות. הוא מוציא חשבוניות על 7.5 מיליון, ותסמוך עליו שגם על זה הוא לא ישלם מס או שישלם סכום מגוחך. אז על 2.2 מיליון הוא לא מוציא?".

צ'רני: "דכנר מבקש הקדמת שכר טירחה נוסף והוא מקבל אותו. היום טוענת המאשימה שההלוואות הן שוחד; יבושם לה. אני דוחה את זה בשאט נפש". רוזן: "למה אתה לא קורא לזה שכר טירחה אלא הלוואה?". צ'רני: "כי בשלב זה לא הייתה חשבונית. כך קראנו לזה לכל אורך הדרך. זו הטרמינולוגיה שלנו. כל מה שהוא קיבל היה כדין תמורת עבודה. זה פרויקט של מיליארדים והוא קיבל שכר טירחה הולם מכסף פרטי".

רוזן העיר, כי אינו חושב שניתן למצוא שכר בהיקף כזה – 11-9 מיליון שקל לשנה – אפילו למנהלי בנקים או לטייקונים במחצית השנייה של שנות ה-90. עו"ד גיל פרידמן הגיב באומרו, כי דכנר עצמו טען ששכרו היה נמוך, וכי עו"ד שרגא בירן ביקש 10% מעלות הפרויקט כדי לנהל אותו, בעוד דכנר הסתפק ב-1.5%.


35 מיליון שקל ועוד 8 מיליון


תדמור הראה, כי לפי הסכם ההתקשרות בין חברת אפשטיין (של סרנה) לבין הולילנד, היה דכנר אמור לקבל 10.5 מיליון שקל עד שנת 1999, בעוד בפועל הוא קיבל 35 מיליון שקל, ועוד הלוואות בסך 8.1 מיליון שקל. תדמור תהה, כיצד ניתנו הלוואות כאלו, כאשר דכנר מקבל יותר מפי שלושה מכפי שסוכם, וכאשר סכום ההלוואות מתקזז במדויק עם המגיע לדכנר לפי גירסתו של צ'רני. לדבריו, לא ייתכן שניתנו הלוואות כאשר השכר כבר היה כה גבוה.

צ'רני השיב: "זה חלק ממערכת הסכמים שנחתמו באותה תקופה, שאת חלקם יש לנו ואת חלקם אין לנו. שיבוא משרד רואי חשבון ויבדוק את זה". רוזן: "לא ענית לשאלה". צ'רני: "אלו חשבוניות שאין בגינן כל טענה. יש סדרה של פעולות ומטלות שדכנר מבצע עבורי, שסרנה לא ביצע. סרנה סיים את עבודתו ב-1999 ודכנר המשיך וטיפל בשומות המס של הולילנד, ואני בטוח שהקדמתי ושילמתי לו באותה שנה. אני לא יכול היום להצביע על כל דבר ולומר כמה קיבל עבור כל דבר".

תדמור: "אמרת שבסוף הפרויקט הייתה התחשבנות של שכר הטירחה, ויצא למרבה הפלא שה-8.9 התקזז בדיוק עם מה שהגיע לדכנר. אין שחר לטענה הזאת. אם מתחשבנים, הגיעו לדכנר 10.5 מיליון שקל". צ'רני: "התביעה לא הצליחה לאושש אפילו אגורה מטענת השוחד, ולכן היא מנסה להטיל רפש במספרים ולומר: הנה השוחד. תמצא לי את השוחד ואני אוכיח לך שאתה טועה. זאת התשובה שלי".