בית המשפט העליון קיבל חלקית (יום ד', 19.6.13) את ערעורו של סמנכ"ל רשות המיסים לשעבר, שוקי ויטה, על הרשעתו במירמה והפרת אמונים. בית המשפט העליון זיכה מחמת הספק את ויטה באחת משלוש הפרשות בהן הואשם וקיצר את עונשו משישה לחמישה חודשי עבודות שירות. הפרשות נגעו לתקופת כהונתו של ויטה כפקיד שומה כגוש דן.

ויטה הורשע במירמה והפרת אמונים בנוגע למערכת יחסיו עם עו"ד יעקב וינרוט ולקוחותיו, אך זוכה מאשמת קבלת שוחד מוינרוט. באותו תיק זוכה וינרוט מכל אשמה. במרכז כתב האישום עמדה טענת המדינה, לפיה וינרוט נתן לויטה שוחד בדמות שכר טירחה מופחת שגבה ממנו, ובתמורה העניק הלה הסדרי מס מפליגים בקולתם ללקוחותיו של וינרוט, ששילמו לו שכר טירחה של עשרות מיליוני שקלים.

המשנה לנשיא, מרים נאור, קובעת, כי ויטה ידע שמיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק הם לקוחותיו של וינרוט כאשר גיבש את הסדרי המס איתם, ולכן פעל בניגוד עניינים העולה כדי עבירה של מירמה והפרת אמונים. לעומת זאת נקבע, כי לא הוכח שויטה היה מצוי בניגוד עניינים בעת שטיפל בתיקו של היהלומן דן גרטלר ובית המשפט העליון זיכה אותו מחמת הספק בפרשה זו.


לא צריכה להיות תמורה


נאור עומדת בהרחבה על יסודות עבירת מירמה והפרת אמונים, וחוזרת על הפסיקה בעניין זה (בעיקר פס"ד שבס). בין היתר מדגישה נאור, כי בעבירה זו אין צורך להוכיח שעובד הציבור נתן תמורה כלשהי, ודי בכך שהיה בניגוד עניינים פלילי כדי להרשיעו. נאור מציינת זאת לנוכח העובדה, כי ויטה אומנם העניק לצ'רנוי וגאידמק הסדרי מיסוי מקלים, אך גם דחה בקשות שונות של וינרוט בקשר אליהם.

לדברי נאור, ויטה האמין שוינרוט מסוגל לסייע לו בצורה ייחודית (בהליכים שניהל נגד המדינה בביה"ד לעבודה ובבקשתו לחנינה לאחר שתקף את מבקרת הפנים של מס הכנסה). "על כן, מתעורר חשש שהאינטרס האישי של המערער בהסרת המניעה לקידומו המקצועי התנגש עם אינטרס הציבור כאשר המערער טיפל, ביודעין, בלקוחות של מי ששימש עורך דינו".

ויטה ידע שצ'רנוי וגאידמק הם לקוחותיו של וינרוט, וטיפל בענייניהם במקביל לכך שוינרוט טיפל בענייניו שלו, קובעת נאור. "המערער היה מצוי לאורך תקופה זו במערכת יחסים מתמשכת עם עוה"ד וינרוט, המקימה ניגוד עניינים מתמשך", היא מוסיפה וקובעת. "ידיעת המערער אודות הקשר בין הלקוחות שבפניו לבין עוה"ד וינרוט, אשר נותן לו, בה בעת, שירותיו משפטיים, היא שמקימה את ניגוד העניינים".


ההתנגשות הייתה משמעותית


לדברי נאור, "ההתנגשות בין האינטרס האישי של המערער לבין האינטרס הציבורי עליו היה אמון הייתה משמעותית, וזאת ביתר שאת כשמדובר בניגוד עניינים שבו העמיד את עצמו המערער שוב ושוב במשך תקופה לא קצרה". זאת, בין היתר, משום שבאותה עת כבר קיבל ויטה מוינרוט את חשבון שכר הטירחה (20,000 שקל), ולכן ידע שהוא אישית חייב כסף לעורך דינם של צ'רנוי וגאידמק.

לעומת זאת, נותר ספק בשאלה האם היה ניגוד עניינים פלילי בטיפולו של ויטה בגרטלר. הטיפול הראשון נעשה שנה וחצי לאחר שוינרוט עסק בענייניו של ויטה, ולמרות שלדעת נאור ראוי היה שויטה יגזור על עצמו צינון ארוך יותר - מעשיו אינם פליליים. בפעם השנייה עסק ויטה בגרטלר חמישה ימים לפני ששב ופנה לוינרוט, ולמרות שסמיכות אירועים זו היא תמוהה - היא עדיין מותירה ספק בדבר ההיבט הפלילי שלה.

השופטים יורם דנציגר ונעם סולברג הצטרפו לפסק דינה של נאור. את ויטה ייצגו עוה"ד אלון רום ורונן מנשה, ואת המדינה - עוה"ד אבי וסטרמן, שרון כהנא ויפעת שטיין.