מחקר על מפעל "פלסטופיל" מקיבוץ הזורע, שנערך על-ידי אייל אופק בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל, מגלה כי אחוז השכירים (שאינם חברי הקיבוץ) גדל בשיעור חד של כ-50% בשנים האחרונות. משמעות הדבר היא, כי חברי הקיבוץ עוזבים את המפעל.
"פלסטופיל" מעסיק 130 עובדים, עם מחזור מכירות שנתי של למעלה מ-100 מיליון שקל. 55% מעובדי המפעל שכירים ושכרם השנתי נאמד בכ-12 מיליון שקל לשנה, כך עולה מהנתונים שנאספו במחקר.
החוקר אייל אופק, הועסק כמנהל משאבי אנוש של קיבוץ הזורע, מכיר היטב את המפעל שנחשב לרווחי מאז הקמתו. החוקר חילק שאלונים לכל עובדי המפעל, כולל לשכירים, בהסכמת הנהלת פלסטופיל והקיבוץ. המחקר כלל גם שיחות רבות עם עובדי המפעל וחברי הקיבוץ.
השכירים העובדים במפעל מקבלים שכר בצורת משכורת על עבודתם, תוך התבססות על מכלול שלם של פרמטרים, כמו השכלה, ותק ותפקיד, ככל שכיר אחר במשק. חברי הקיבוץ לא מקבלים עד היום שכר והמפעל העביר לקיבוץ סכום חודשי בגין עבודת כלל החברים, ללא קשר לתפקידם במפעל. הקיבוץ מחלק לכל חבר את תקציבו האישי, על-פי פרמטרים שיוויונים המבוססים על גודל המשפחה, צרכים ועוד.
מנתוני הקיבוץ והתעשייה הקיבוצית עולה, כי אחוז השכירים בתעשייה הקיבוצית בשנים האחרונות עלה ביותר מ-50%, מ-45% עד לכ-69%. יתירה מזאת, בקיבוץ הזורע, בו כאמור הועסק החוקר כמנהל משאבי אנוש, קיימים שלושה מפעלי תעשייה כשבשלושתם המנהלים הינם שכירים, תופעה שמעולם לא הייתה בעבר.
בדרבי מציינים, כי עד לפני שלוש שנים מעולם לא כיהן מנכ"ל שכיר בפלסטופיל לעומת תקופה זו, בה עזבו 5 חברי קיבוץ את תפקידי המנכ"ל ומנהלי השווק והפיתוח שעברו לתפקודם של שכירים.
במסגרת המחקר בדרבי אפיין החוקר "תופעה" של נטישה רבת היקף של חברי קיבוץ את תפקידי הניהול הבכירים והדבר בולט במיוחד לאחר שהמנהלים סיימו מסלולי הכשרה מקצועית ולימודי ניהול ולפני שחזרו לסבב ניהולי נוסף בקיבוץ.
מסקנות המחקר המרכזיות, בעקבות השאלונים והמעקב, כי בני הקיבוץ חשים תחושת הזדהות גדולה יותר מהשכירים עם המפעל, אולם תחושת הזדהות זו לא מתורגמת לנכונות להשקיע מאמץ גדול יותר במפעל או להישאר לעבוד בו זמן ארוך יותר מהשכירים.
אנשי דרבי מציינים, כי ממצאי המחקר מאששים את ההנחה שככל שגיל חבר הקיבוץ גבוה יותר, כך קיים בינו ובין המפעל קשר חיובי יותר. הממצא הבולט במחקר הינו, כאמור, נטישה מתמדת ומתמשכת של חברי הקיבוץ צעירים יחסית, ובדרגות ניהול בכירות, את החיים הקיבוציים. אנשי דרבי מציינים, כי נטישה זו יוצרת ככל הידוע, בעיות ניהול מהותיות בשדרת המנהלים בקיבוצים רבים ברחבי המדינה.
