נאשם שלא התייצב לדיונים בעניינו ולא אותר בידי המשטרה, זוכה משום שהשנים שעברו גרמו "נזק ראייתי בלתי הפיך" בראיות המדינה. כך נוצר מצב אבסורדי, בו התחמקות נאשם מלעמוד לדין ומחדלי המשטרה שלא הצליחה לאתר אותו, הם שהביאו לזיכויו.

דודו גבר הואשם שהעליב שוטרים ותקף אותם ביוני 2006. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, הדסה נאור, מתארת (28.10.13) את גלגולי התיק: "כתב האישום שלפני, המייחס לנאשם עבירות כנגד שוטרים שבוצעו, על-פי הנטען, בתאריך 16.6.06, הוגש בחודש ספטמבר 2009, לאחר שכתב האישום המקורי נמחק עקב אי איתור הנאשם.

"גם לאחר הגשתו בשנית התקשתה המאשימה לאתר את הנאשם. רק לאחר אין ספור דחיות, לשם איתורו, ולאחר שמוצו כל ההליכים המקדמיים, החלו הראיות להישמע בחודש יוני 2012. השיהוי הניכר, של שש שנים, מיום ביצוע העבירה ועד לשמיעת עדויות עדי התביעה, נתן אותותיו בזיכרונם של עדי התביעה ולמעשה גרם לנזק ראייתי בלתי הפיך, בראיות המאשימה, שבצירוף למחדלי החקירה בתיק הוביל לתוצאה שביטויה מופיע ברישת הכרעת הדין" - דהיינו זיכויו של גבר.

השוטר דביר תמים, שהיה המתלונן, אמר כבר בפתח עבודתו שהוא "ממש לא זוכר את האירוע" והוסיף שאף לאחר שקרא את דוח הפעולה לא היה בכך כדי להזכיר לו את שאירע... המשמעות היא שלא ניתן היה לחקור אותו חקירה נגדית אפקטיבית".

נאור מציינת, כי אומנם הפסיקה קבעה את כלל "הקפאת הזכירה שבעבר", ולפיה ניתן לעיתים לקבל מסמכים מזמן אמת במקום עדות מאוחרת יותר. אולם, מוסיפה נאור, "מידת הזהירות הנדרשת במשפט הפלילי הובילה אותי למסקנה שלא יהיה זה בטוח להשתית הרשעה על יסוד הרישום בדוח הפעולה על-פי כלל 'הקפאת הזכירה שבעבר' ללא ראיה תומכת". המדינה יוצגה בידי עו"ד נורית פרחי, וגבר - בידי עו"ד שרון קופפר.