חברת אביב - תעשיות מחזור, הבעלים של מפעל מחזור בקבוקי הפלסטיק הגדול בישראל הפועל מזה שני עשורים באזור התעשיה של רמת חובב, טוענת כי ההחלטה של המשרד להגנת הסביבה האוסרת עליה להזרים שפכים מטוהרים אל בריכות האידוי של המועצה התעשייתית נאות חובב, תוצאתה הינה מכת מוות מיידית למפעל - סגירת שעריו ושבירת מטה לחמם של 100 עובדיו.

בעתירה שהגישה החברה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע לביטול החלטת ראש ענף שפכים תעשייתיים במשרד להגנת הסביבה, נאמר כי סגירת המפעל תביא לפגיעה קשה בתחום מחזור בקבוקי הפלסטיק בישראל. זאת לאור העובדה כי העותרת אינה רק מפעילת מפעל מחזור אלא גם מערך לאיסוף בקבוקי פלסטיק הפזור בכל רחבי המדינה, מערך שיפסיק את פעילותו גם הוא באם ייסגר המפעל בעקבות האיסור על הזרמת שפכיו לבריכות האידוי של המועצה התעשייתית נאות חובב בהעדר חלופה אחרת.

בעתירה מצוין כי המפעל ממחזר 800 אלף בקבוקים מדי חודש בחודשו, תרומתו לאיכות הסביבה לא תסולא בפז, וכי בימים אלה בהם אנו עדים לפיטורי מאות עובדים במגזר התעשייתי והמסחרי בישראל, נדמה כי גם אילו הייתה בידי ראש הענף סמכות חוקית להורות על הפסקת הזרמת השפכים אל בריכות המועצה, הרי שידו הייתה קלה מדי על ההדק.

לדברי העותרת, לא יעלה על הדעת להביא לסגירת מפעל כה חיוני לאיכות הסביבה המעסיק 100 עובדים בהינף קולמוס אחד ומבלי לאפשר לנציגיו להעלות את טענותיהם. לטענתה, ההחלטה, שתביא לסגירת המפעל, התקבלה מבלי שהייתה קיימת בידי מקבל ההחלטה סמכות חוקית להורות על הפסקת הזרמת השפכים לבריכות האידוי, ללא תשתית עובדתית ראויה בדבר ההשלכה הסביבתית של המשך הזרמת השפכים לבריכות האידוי, ומבלי שנשקלו חלופות אחרות שפגיעתן במפעל פחותות.

עוד סבורה העותרת, כי העובדה שהמפעל נדרש להפסיק את הזרמת השפכים לבריכות האידוי באופן כמעט מיידי, מחזקת את הסברה כי תכליתה האמיתית של ההחלטה, שמשמעותה סגירה דה-פקטו של המפעל, הייתה עונשית, בשל הפרת תנאים כביכול. העותרת סבורה כי על הענישה להיות בדרך המלך על-ידי הגשת כתב אישום ומתן אפשרות לנאשם להתגונן ולבטח לא בדרך של נקיטת צעד מנהלי ענישתי.

לדברי העותרת, באמצעות עוה"ד קובי בר-לב ויעל בארי, אין להחלטה כל הצדקה סביבתית והיא אינה לתכלית מניעתית, מאחר שלא נגרם בפועל כל נזק כתוצאה מהזרמת השפכים בערכים המוזרמים אל בריכות האידוי, וכאשר אחוז שפכי המפעל אל מול סך השפכים המוזרמים לבריכות האידוי בטל בשישים, והרכבו אינו כולל שפכים מסוכנים.

לסיכום טוענת העותרת כי החלטת ראש הענף מבלי להעניק לה זכות טיעון, אינה מידתית, חורגת ממתחם הסבירות, אינה עומדת לא במבחן הפרוצדוראלי של אופן קבלתה ולא במבחן המהותי של תוכן ההחלטה, ובמצב דברים זה ראוי ונכון כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתו ויורה על בטלותה של ההחלטה.