בית המשפט העליון שב וקובע בשתי החלטות נפרדות, כי עקרון היסוד הוא פרסום שמותיהם של צדדים להליכים משפטיים, ורק במקרים יוצאי דופן ניתן לחרוג ממנו.

השופט סלים ג'ובראן דחה את בקשתה של מלכה לייפר למנוע את פרסום שמה, לאחר שבית המשפט הורה להסגיר אותה לאוסטרליה, שם היא מבוקשת בחשד לביצוע עבירות מין בשלוש תלמידות בבית הספר שניהלה. לייפר טענה, כי פרסום שמה יגרום לה לנזק כבד וכי יש לראות בה חשודה ולא נאשמת. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשתה וג'ובראן דחה את ערעורה.

ג'ובראן אומר, כי עקרון פומביות הדיון הוא עקרון-על ו"נקודת מוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי במחוזותינו". לעיקרון זה יש חריגים, ובמקרה הנדון - כבוד האדם, פרטיותו ושמו הטוב. עם זאת, עקרון פומביות הדיון נהנה ממעמד בכורה, והחריגים לו יישומו בצורה מצומצמת ורק לאחר שקילה קפדנית וזהירה.

לדברי ג'ובראן, עניינה של לייפר אינו מצדיק איסור פרסום, בין אם יש לראות בה חשודה ובין אם יש לראות בה נאשמת. על החשוד מוטל נטל כבד להוכיח שייגרם לו נזק כבד מפרסום שמו, והפגיעה הנגרמת מטבע הדברים לכל חשוד אינה מספיקה לשם כך. הנזק שייגרם ללייפנר אינו שונה מזה הנגרם לכל חשוד, ולכן אין מקום לאסור את פרסום שמה.

למעלה מן הנחוץ, מעיר ג'ובראן, דווקא טיב העבירות המיוחסות ללייפנר מגביר את האינטרס הציבורי בפרסום שמה, שכן הוא יכול להביא להגשת תלונות נוספות ויסייע לציבור לעמוד על המשמר. את לייפנר ייצגו עוה"ד דורון ברזילי ועדי ניב, ואת המדינה - עו"ד אביעד אליה.

בהחלטה שנייה התייחס (4.9.14) השופט צבי זילברטל להסכמתם של צדדים בתביעת לשון הרע - עורך דין ועיתון כלכלי - לקיומו של ההליך בדלתיים סגורות. הוא אומר, כי בית המשפט אינו כפוף להסכמת הצדדים - שלעיתים נוח להם יותר לנהל את הדיון בדלתיים סגורות - ובמקרים המתאימים הוא יכול לסטות ממנה. "שומה על בית המשפט לתת את דעתו גם לאינטרס הציבורי שבשמירה על עקרון פומביות הדיון", אומר זילברטל.

זילברטל מזכיר, כי איסור פרסום - גם בתביעות לפי חוק לשון הרע - הוא החריג ולא הכלל, ולא יינתן כדבר שבשגרה. "מבלי לטעת מסמרות, אסתפק בהערה כי במקרה דנן אין זה מובן מאליו שיש מקום לאיסור פרסום", הוא אומר. לדבריו, על בית המשפט לנמק ולו בקצרה מדוע החליט על איסור פרסום, ולא להסתפק בהסכמת הצדדים. את הנתבעים בתיק זה מייצגים עוה"ד יורם מושקט, מנחם אברהם, חוה קליין ואהוד שטיין.