שירות נשים ביחידות לוחמות גורם נכות גופנית ונפשית לרבות מהן, לרבות צניחת רחם, הפסקת מחזור, דלקות בצוואר הרחם, שברי מאמץ באגן הירכיים הפוגעים ביכולת ללדת, וחמור מכל: צה"ל אינו מיידע אותן ואת הוריהן על הסיכונים שבשירות הקרבי.

מארגן משותף של הסדנה, עורך כתב העת לשעבר של צה"ל "מערכות", אביתר בן-צדף, סיפר שלקראת הסדנה, הוא פנה לחוקרות ולחוקרים הפוסלים את מחקרו של שגיא, וכולם סרבו להשתתף ולהגיב, ואחדים מהם אף ניאצו את שגיא בחריפות.

המנחה מילשטיין הסביר את מאמציה של התנועה הפמיניסטית לשלב נשים לוחמות בצה"ל ובצבאות אחרים, בכך שלאורך כל ההיסטוריה הוענקו זכויות מלאות בחברה, בעיקר ללוחמים. אחת הסיבות שנשים הופלו לרעה בעבר, והפליה זאת טרם נעלמה מן העולם, היא שברוב הצבאות בעולם נשים אינן משולבות בתפקידי לחימה. לכן, אם מטרת-העל של הפמיניזם היא להשיג שוויון מלא לנשים, הן מבקשות לשלב אותן בתפקידי לחימה, אף אם מבחינה ביולוגית הן אינן כשירות לכך.

נשים לוחמות 20 שנה

שיבוץ נשים בתפקידי לחימה החל בשנת 1995, בעקבות פסק-הדין של בג"ץ בעניינה של אליס מילר. התפקיד הראשון שנפתח היה טיס, ואחריו נפתחו בהדרגה 14 תפקידים, ובהם חובלות, לוחמות מג"ב, לוחמות נ"מ, לוחמות בגדוד קרקל ולוחמת רפואית מוטסת. רוב מקצועות הלחימה מחייבים את הלוחמות בשירות התנדבותי של 36 חודשים (שלוש שנים) ובשירות מילואים בתנאים הדומים לתנאי הלוחמים.

בספטמבר 2001 אישר מפקד מז"י תקציב של 200,000 שקלים לביצוע מחקר בנוגע להיבטים פיזיולוגים של נשים בתפקיד לחימה. דוח מבקר המדינה 53א' שפורסם בשנת 2002 מצא ששילובן של נשים בתפקידי לחימה נעשה בלי מחקר שנערך לבדיקת היבטים פיזיולוגים-רפואיים - חרף המלצותיהם של גורמי רפואה בצה"ל. באוגוסט 2012 הצביע צה"ל על כך שיש צורך במחקר רפואי-פיזיולוגי לבחינת ההשפעה של המאמצים הפיזיים על לוחמות נשים לעומת לוחמים גברים.

• בדובר צה"ל הבטיחו למסור תגובה, אך בסופו של דבר סירבו להגיב.