דנציגר מזהיר מתקופת התיישנות ארוכה מאוד

התמשכותם של הליכים אזרחיים עלולה ליצור תקופת התיישנות ארוכה מאוד, בניגוד להיגיון העומד בבסיס קביעתה על שבע שנים בלבד. כך סבור (1.3.15) שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר.

דנציגר התייחס למקרים בהם עילת התביעה הקונקרטית - להבדיל מהעילה המושגית-הכללית - מתגבשת רק כאשר ניתן פסק דין חלוט, ממנו נובעת עילת התביעה. דנציגר נמנע מלקבוע מסמרות ולפסוק בסוגיה זו, שלא נצרכה להכרעה במקרה שלפניו, אם כי הוא אומר:

"קביעה שלפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל רק עם מתן פסק דין חלוט, בהתחשב בכך שהליכים משפטיים עשויים להתפרש על פני שנים רבות (כעשור במקרה הנוכחי), עשויה להביא לתקופת התיישנות ארוכה ביותר, באופן שעלול להפר את האיזון שביקש
מוסד ההתיישנות להתוות. תכליתו של מוסד זה, בעיקרה, היא לאזן בין האינטרסים של בעלי הדין מזה ומזה וכלל הציבור.

"התובע זקוק אומנם לשהות מספיקה על-מנת להיערך להגשת תביעתו, אך לנתבע אינטרס בהגבלת פרק הזמן אשר במהלכו
הוא חשוף לתביעות ונדרש לשמור את ראיותיו לצורך הגנתו. אינני שולל כי הכפפת תקופת ההתיישנות לסיומו של הליך משפטי עד שיהפוך לחלוט, על כל שלבי הערעור וההשגה האפשריים בגדרו, עשויה לפגוע באינטרס הלגיטימי של הנתבע ואינטרס הציבור ככלל".

הדברים נאמרו בהחלטתו של דנציגר לדחות את ערעורם של עו"ד רנאטו יאראק ומשרד עו"ד פירון על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לדון לגופה בתביעה שהגישה נגדם חברת יבולי גליל. החברה טענה, כי השניים התרשלו וגרמו לכך שהיא תשא ברכיב המע"מ בהליכי בוררות בהם ייצגו אותה. עורכי הדין ביקשו לדחות על הסף את התביעה בנימוק של התיישנות, אך השופט אהרון פרקש קבע, כי עילת התביעה התגבשה רק כאשר ניתן בשנת 2013 פסק דין בסוגיית החיוב במע"מ באותה בוררות.

יאראק ופירון חויבו בתשלום הוצאות בסך 8,000 שקל. את יאראק ופירון ייצגו עוה"ד אפרת רנד ויעל ענתבי, ואת יבולי גליל - עוה"ד בנימין לבנטל והגר אסף.