בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את אחמד אבו אלחלאווה, פלשתיני ממזרח ירושלים, בתקיפת יהודים על-רקע גזעני. זאת, בטענה כי כאשר תקיפה מופנית באופן מובהק וללא התגרות כלפי קבוצת אנשים שחזותה מלמדת על השתייכותה הלאומי הדתית או האתנית, ורק כלפיה, ולא עולה מהנסיבות או מהראיות מניע אחר, די בכך כדי להוכיח קיומו של מניע גזעני.

התקרית נשואת ההרשעה אירעה ב-15 במאי 2013, שבמהלכו צוין 'יום הנכבה' גם בירושלים. במסגרת אירועי אותו יום התקיימו בשעות אחר-הצהריים צעדות והפגנות במזרח העיר, שכללו 300 משתתפים. במהלך אותן הפגנות, אירעו הפרות סדר בהם הניפו המשתתפים דגלי פלשתין, קראו קריאות בערבית, שרפו פחי זבל ויידו אבנים ובקבוקי תבערה. לקראת השעה 16:00 פוזרו מירב המתפרעים אך הפרות הסדר המשיכו במקום.

באותה שעה, צעד אלחלאווה באזור צומת דרך שכם ברחוב סולטן סולמאן יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה, שהוא לבוש חולצה עליה כתוב בערבית "פלשתיני". באותה שעה עברה במקום קבוצה של יהודים חרדים, שניים מהם קטינים, לבושים בבגדים מסורתיים וחבושים בכובעים מסורתיים בדרך לתפילה בכותל המערבי.

כשהבחינו הנאשם וחבריו במתלוננים ועקב היותם ממוצא יהודי, התקרבו אליהם והחלו לתקוף אותם באמצעות דגלים, סמרטוטים בוערים, אגרופים ובעיטות. זאת, גם לאחר שמעדו ונפלו על הרצפה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם יחד עם האחרים, אושפז אחד המותקפים במשך חמישה ימים ואובחן כמי שסובל מקרע בכליה. גם חבריו סבלו מחבלות ונזקקו לטיפול רפואי.

השופט משה יועד הכהן ציין בפסק הדין כי נסיבות האירוע בכללותו ונסיבות מעשיו של הנאשם, מלמדים על הכוונה לתקוף יהודים דווקא. הוא דחה את טענת סניגורו של הנאשם כי לצורך הוכחת מניע גזעני בביצוען של עבירות אלימות, יש צורך בהוכחת התארגנות מוקדמת, כדי לתקוף אדם על-רקע מוצאו, או שנדרש להוכיח כי הושמעו התבטאויות גזעניות תוך כדי התקיפה.

"כאשר תקיפה מופנית באופן מובהק, ללא התגרות, כלפי קבוצת אנשים שחזותה מלמדת על השתייכותה הלאומי הדתית או האתנית ורק כלפיה, ולא עולה מהנסיבות או מראיות נוספות כל מניע אחר, די בכך כדי להוכיח קיומו של מניע גזעני. זאת, גם אם מדובר בתקיפה ספונטנית ולא מתוכננת מראש", קבע.

עוד הוסיף כי הנסיבות כולן מלמדות על כך, שהתקיפה בוצעה ממניעים גזעניים ולא ממניעים אחרים. הנאשם עצמו לא טען, כי היה לו מניע אחר בביצוע התקיפה במוט ובאגרוף כלפי שניים מהמותקפים, שכאמור, הותקפו רק בשל היותם יהודים חרדים.

"העובדה שהנאשם לא יכול היה לספק למעשיו הסבר חילופי למניע הגזעני, על-אף הנסיבות הברורות המלמדות על מניע כזה, אינו יכול לעורר ולו ספק לגבי קיומה של הכוונה. טענתו הסתמית כי איננו גזען על-פי חינוכו וכי הוא ובני משפחתו עובדים עם יהודים, לא די בה כדי לסתור את אותה חזקה הנלמדת באופן ברור מן הנסיבות", לשון הכרעת הדין.