הנדנודים של ליבל נמאסו על העליון

תשע שנים מטרטר סיני ליבל את כל העולם ואשתו, ולשופטי בית המשפט העליון נמאס: הם הטילו עליו הוצאות של 20,000 שקל.

הכל התחיל בנובמבר 2006 כאשר עו"ד מיכאל בך הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד פרטנר. חמישה שבועות לאחר מכן הגיש ליבל בקשה לתביעה באותן עילות, אשר נדחתה בשל הכפילות. ערעורו של ליבל לעליון נדחה, ומאז הוא את בך על הכוונת שלו, עם עשרות תלונות ופניות ללשכת עורכי הדין - שבכולן לא נמצא ממש.

בנובמבר 2013 הגיש ליבל לבית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה נגד הלשכה, בשל דחיית תלונתו על בך. העתירה נדחתה משום שהוגשה שנתיים לאחר גניזת התלונה, והשופטת שרה דותן ציינה שליבל משחק עם טענותיו כדי ליצור לעצמו את לוחות הזמנים הנוחים לו. דותן חייבה אותו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל.

ליבל ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, והפציץ את המזכירות בבקשות להוספת ראיות. את טענותיו בדיון היה די קשה להבין, כפי שרומז השופט יורם דנציגר: טיעוני הצדדים "הוקלדו כמיטב היכולת על-ידי קלדניות בית המשפט העליון". השופטים הציעו לליבל, בך והלשכה פשרה: ליבל ימשוך את הערעור ללא צו להוצאות והצדדים לא ינקוט בהליכים נוספים זה כנגד זה. ליבל סירב, ודנציגר התיישב לכתוב פסק דין.

דנציגר - היודע היטב לתמצת - נזקק לשבעה עמודים כדי לתאר את ההליכים בהם נקט ליבל עד עכשיו. לעומת זאת, ההחלטה עצמה קצרה ותכליתית: הערעור נדחה משום שאין כל סיבה להתערבות בפסק דינה של דותן. והשורה התחתונה: ליבל ישלם הוצאות של עוד 20,000 שקל.