"להקים רשות שתתכלל ידע למניעת אלימות נגד נשים"

"שלוש פעמים נאלצתי לעבור לעיר אחרת בשל איומים של הגרוש שלי על חיי, וכל ההוצאות של ההובלה ושל הפרת חוזה שכירות היו עלי. אף גוף ממשלתי לא לוקח אחריות", עדותה של ס' אם הורה-יחידה, שהגרוש שלה ממשיך לסכן את חייה נשמע היום בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה בראשות ח"כ עאידה תומא סלימאן. שתי נשים החוששות לחייהן ולחיי ילדיהן פנו לאחרונה לחברות הכנסת זהבה גלאון, עליזה לביא ורויטל סויד, ועדויותיהן נשמעו היום בוועדה, בתום דיווח של הוועדה הבינמשרדית למניעת אלימות במשפחה, והדגישו את חוסר האונים של המערכות שאמורות לספק הגנה במקרים כאלה:

"יום לפני שהגרוש האלים השתחרר, קראו לי מהרווחה וטענו שהם לא יכולים לקבל אחריות על שלום הילדה שלי ולכן אני מחויבת לעבור למקלט לנשים מוכות. גם בשנים בהן עברתי התעללות ופניתי לרווחה, והגרוש שלי העביר את הדירה על שמו של אביו שזרק אותי לרחוב, אף גורם לא סייע לי בדיור. נאלצתי להתפנות לבית הורי שהוא בית אלים. כשסיפרתי על כך לעובדת הסוציאלית היא איימה לקחת ממני את הילדה לאומנה. אני לא אם מכה. אני נפלתי קורבן לאלימות. בתקציב שרוצים לתת למשפחת האומנה יכלו לעזור לי. הסבירו לי שזה סל תקציב אחר. כשהגרוש שלי עדיין היה בבית הילדה הלכה לגן עם חמסות אדומות על הלחיים. אבל הרווחה איימו עלי. גם ביטוח לאומי לא משלם מזונות למי שמרוויחה מעל 3,000 ש"ח ואני בעוונותי מרוויחה 5,500. חצי מזה הולך לשכר דירה והשאר לתשלומים ולאוכל. ואז צריך לממן עו"ד ואגרות לבתי משפט. כל פנייה לבית המשפט כדי שהאב יאשר טיפול לילדה עולה לי 800 ש"ח פתיחת תיק".

יו"ר הוועדה, ח"כ עאידה תומא סלימאן: "נתונים קיימים. המטרה היא להתעמק בפתרונות ובמניעה של הישנות הקורבנות. גם בסוף שנות ה-90 הייתי חברה בוועדה בינמשרדית. יש ידע. מחקרים בעולם מאששים כל מה שאנו יודעות כבר שנים רבות. ציפיתי לקבל היום דיווח הרבה יותר מפורט מהוועדה הבינמשרדית למניעת אלימות במשפחה. ציפיתי לשמוע הצעות. למרות העבודה המעמיקה, הדיונים הממושכים עם צמרת המשרדים, לא שמענו המלצות. מיד עם פתיחת המושב הבא נכנס דיון בו תיתן הוועדה הבינמשרדית דיווח מלא והמלצות. אנו עדיין תובעות לממש את המלצת מבקר המדינה להקים רשות לאומית שתתכלל את כל העשייה ותוודא זרימת מידע וסנכרון כל הגופים".

אליעזר רוזנבאום, המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים ויו"ר הוועדה הבינמשרדית למניעת אלימות: "בדקנו מה בוצע מהמלצות ועדות שקדמו לנו. אנו נוודא שלא יקרה שוב שהמלצות לא ימומשו, לכל משרד תהיה מחויבות ליישם את המוטל עליו. אני לא בטוח שהוועדה שלנו תצליח להגיד איזה כלי להערכת מסוכנות הכי טוב - זה של המשטרה, זה של הרווחה או זה של משרד הבריאות, אבל אנו נמליץ על גורם שיבחן זאת וימליץ על כלי הערכה אחיד. הדיווח הסופי שלנו יכלול נתונים מהמשטרה, מהרווחה ומהבריאות וגם של סקר נפגעי עבירה. היום איננו מציגים עדיין המלצות משום שעל חלקן יש עדיין חילוקי דעות שצריך ליישב".

סנ"צ מאיר ברקוביץ הגיב לדבריה של ח"כ זהבה גלאון שטענה כי במקרים של רצח נשים ערביות, הרוצחים ידועים ואינם נעצרים: "אין מגמה של חוסר פענוח במגזר הערבי. חוקרים משפחות פשע וגם מקרי רצח שאירעו לפני 10 שנים. החקירות מתנהלות על-ידי ימ"רים עם הכי הרבה כלים. בכל הדיונים ביקשנו - תגידו לנו איפה אנחנו לא בסדר. יש לפעמים מכשול משפטי. המלצנו על הצעת חוק שעדיין לא הגיע לשולחן הכנסת".

הדי וגשל מהמשרד לביטחון פנים: "בדקנו עבודות של ועדות דומות שהוקמו במדינות ניו-זילנד, קנדה ואנגליה. רוב הדוחות מתייחסים לאלימות בין בני זוג, למרות שהתופעה פוגעת גם בילדים. יש תת דיווח בכל העולם בשל חוסר האמון במערכות שיוכלו לסייע וגם בשל קירבת התוקף לקורבן. הסקרים בקרב הרופאים מספקים יותר אירועי אלימות מאלו שמדווחים לגורמי רווחה או למשטרה".

נאילה עואד ראשד, מנכ"לית נשים נגד אלימות: "60% מהנשים הפלשתיניות חוששות ממוסדות ביטחוניים. מה המשטרה עושה כדי לבנות אמון מול האוכלוסייה? רק 19% מהציבור הערבי נותן אמון במשטרה. זה משפיע על נפגעות אלימות, שמעדיפות לפנות לעמותות ולארגונים פמיניסטיים. הלקונה בהעברת המידע היא גם בתוך אותו ארגון. אישה נרצחה כי לא הועבר מידע ממשטרת חיפה למשטרת לוד".

דותן ניומן, פעיל חברתי: "אני מתקומם כנגד מצג השווא כאילו אלימות במשפחה היא רק של גברים נגד נשים. אני בעצמי חטפתי מכות ואיימו עלי בסכין למרות שאני חזק וגדול. אלימות במשפחה אינה בעיה מגדרית וההסטה המגדרית בעייתית".