שנת 2003 תיזכר כשנה עמוסת ציוני דרך משמעותיים - חלקם היסטוריים - בזירה הבינלאומית. אך ככל הנראה היא צפויה להיזכר בעיקר כשנה האופטימית ביותר של המאה ה-21 (בינתיים).

השנה החולפת, כמו זו שקדמה לה, עמדה בסימן המלחמה נגד הטרור העולמי, עליה הכריז נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש מיד לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001. במלחמה זו רשמו השנה ארה"ב ובעלות בריתה מספר הצלחות מרשימות, אך עם סיומה ברור לכל כי המאבק בטרור רחוק עדיין מסיום.

האירועים הבולטים ביותר במלחמה בטרור העולמי, ובכלל, בשנה שהסתיימה, קשורים באופן טבעי במלחמה בעירק. לאחר התמוטטות שלטון הטליבאן באפגניסטן, נפתחה שנת 2003 בהזרמה מסיבית של כוחות אמריקנים ובריטים לאזור המפרץ הפרסי, שלוותה באיום אמריקני מפורש לסדאם חוסיין: "התפרק מנשק להשמדה המונית - או שתשא בתוצאות".

בחודשים שקדמו למלחמה הכחיש נשיא עירק כי הוא מחזיק בנשק להשמדה המונית, וטען כי מדובר בניסיון אמריקני למצוא עילה לתקוף את עירק, דבר שלא מנע מהאמריקנים והבריטים להמשיך בהכנות למתקפה על עירק. הנחישות האמריקנית-בריטית לתקוף את עירק גרמה לקרע עמוק בין ארה"ב ובריטניה לבין צרפת וגרמניה, שהתנגדו למלחמה בחריפות, קרע שמעשה לא התאחה עד כה.

נחישותו של הנשיא בוש הבן לחסל את מי שניסה להתנקש בחיי אביו בעת ביקור בכווית, הרצון לאותת לשליטי "ציר הרשע" כי כללי המשחק השתנו, ואולי גם תסכול מכישלון המאמצים ללכוד את אוסמה בן לאדן - הביאו את האמריקנים לתקוף בסוף חודש מרץ את עירק, למרות התנגדות מרבית הקהיליה הבינלאומית.

לאחר כשבועיים של לחימה לא קשה במיוחד נכבשה בגדד, ובתחילת חודש מאי הכריז בוש על סיום המלחמה - הכרזה שהתבררה כמוקדמת משהו. הקרבות בעירק בקושי הספיקו להסתיים וכבר החלו האמריקנים להיתקל בהתנגדות של אנשי גרילה עירקים וככל הנראה גם זרים, ש"שמו על הכוונת" את חיילי הקואליציה ואת העירקים שהחלו לשתף פעולה עם האמריקנים והבריטים. מאות האבידות שספגו האמריקנים מאז ההכרזה על סיום המלחמה, והעובדה שהמאמצים ללכוד את סדאם לא עלו יפה, הביאו את תמיכת האמריקנים בנשיא בוש לשפל חסר תקדים, מבחינתו, שנה בלבד לפני בחירות 2004 לנשיאות ארה"ב.

לכידתו של סדאם ב-13 בדצמבר הביאה, אם כך, הקלה ניכרת לנשיא האמריקני. תמונתו של הרודן העירקי המודח עוטה זקן פרא ועובר בדיקת שיניים על-ידי רופא אמריקני, הדהדה ברחבי העולם, בעיקר בעולם הערבי והמוסלמי, והיא מועמדת ברורה לתואר "תמונת השנה בעולם". עם זאת, פעילות הגרילה נגד כוחות הקואליציה ותומכיה בעירק נמשכת; קיצה של הנוכחות האמריקנית בעירק אינו נראה באופק; והנשק להשמדה המונית של עירק - היה או לא היה - עדיין לא אותר.

לכידתו של סדאם היתה מתנת חג מולד וראש השנה לנשיא בוש. אך היא לא היתה ההצלחה הגדולה ביותר של המערכה נגד הטרור. שנת 2003 תיזכר גם ובעיקר כשנה בה "נפל האסימון" אצל כמה משליטי "ציר הרשע". המסר שביקש בוש להעביר לאותם שליטים, לפיו מה שהיה לא יהיה עוד, נקלט והחל לתת את אותותיו לקראת סוף השנה. הלחץ האמריקני הביא, בחודשיים האחרונים, את האירופים להקפיא את חשבונות החמאס; את האירנים להסכים לפיקוח מוגבר על תשתית הגרעין שלהם; את הסורים למתן את הסיוע שהם מעניקים לגורמים הלוחמים באמריקנים בעירק; ואת שליט לוב, בעל העבר העשיר של תמיכה בטרור, להתחייב להתפרק מיכולותיו הלא קונבנציונליות. גם צפון קוריאה החלה לגלות גמישות ונכונות לוותר על תוכנית הגרעין שלה בתמורה לסיוע כלכלי אמריקני.

המאבק בטרור מתחיל להניב תוצאות - מול המדינות המעניקות לו את מירב הסיוע: המדיני, הלוגיסטי, האידיאולוגי והמוסרי. השבועון TIME בחר אמנם את החייל האמריקני כ"איש השנה" שלו, אך נראה כי מועמד מוצלח יותר ל"איש השנה" הוא הטיפוס האמריקני הניאו שמרני שדחף את ארה"ב למלחמה בעירק: מסגן הנשיא דיק צ'ייני, לשר ההגנה דונאלד ראספלד, סגנו פול וופוביץ ועד ליועץ המיוחד לפנטגון (לשעבר) ריצ'רד פרל.

בגזרות אחרות של המאבק בטרור העולמי תיזכר שנת 2003 כמוצלחת פחות. גם השנה המשיך מנהיג אל קאעידה אוסמה בן לאדן להלך חופשי ולשחרר מדי פעם קלטות בקולו, בהן הבטיח להמשיך בג'יהאד נגד ארה"ב ובעלות בריתה. ההתרעות לפיגועים ושיבושים בשגרת החיים בעקבותיהן הפכו מעניין ישראלי ייחודי לנחלת מדינות רבות, כולל מדינות אירופיות. שבוע לפני סוף השנה, לדוגמא, בוטלו 6 טיסות "אייר פראנס" מפריז ללוס אנג'לס, מחשש שפעיל אל קאעידה עלה על אחת מהן.

הטרור האיסלמי מצא לעצמו יעדים חדשים השנה, והיכה בעוצמה רבה גם במדינות מוסלמיות. הוא ניחת על רבעי מגורים צפופים בריאד בירת סעודיה, לא היסס להכות במסגד בפקיסטן, ביקש לפגוע בתיירים מערביים בקזבלנקה שבמרוקו וניסה להחריב בתי כנסת ומטרות מערביות בבירת טורקיה, איסטנבול. רובם של הפיגועים הללו כוונו נגד מטרות מערביות או יהודיות, אך למרבית האירוניה, מרבית הנפגעים כתוצאה מהם היו דווקא מוסלמים. לקנאי האיסלם, עושה רושם, הנתון הזה לא ממש מזיז.

שנת 2003 תיזכר, כמובן, גם בזכות אירועים שאינם קשורים במלחמה בטרור. תמונות התרסקותה של מעבורת החלל "קולומביה" בתחילת פברואר ייזכרו לא פחות מתמונות בדיקת השיניים של סדאם. הקולומביה התפרקה לחלקים עם כניסתה לאטמוספירה ועל סיפונה 7 אסטרונאוטים, כולל האסטרונאוט הישראלי הראשון אל"מ אילן רמון ז"ל. ההתרסקות אירעה כתוצאה מקרע שנוצר בכנף המעבורת בשעת ההמראה והיא האסון הקשה ביותר שפקד את תוכנית החלל האמריקנית מאז התפוצצות המעבורת "צ'לנג'ר" ב-1986.

ב-2003 החלה הכלכלה העולמית לגלות סימני התאוששות לאחר שנתיים כלכליות רזות. האופטימיות שבה לפקוד את השווקים, בעיקר בעקבות נתונים על האצת הצמיחה בארה"ב. ברבעון השלישי של השנה צמח המשק האמריקני בשיעור יוצא הדופן של 8.2% (הלוואי עלינו) וסימן נתיב להתאוששותם של משקים אחרים. ארה"ב הוכיחה שוב את עוצמתה, חיוניותה ויכולתה להיחלץ מחוזקת ממשברים.

עבור העם האירני הסתיימה השנה באקורד צורם. רעידת אדמה שפקדה את מחוז קשאן, כ-1000 ק"מ דרומית לבירה טהרן, גרם להרס העיר העתיקה באם ולמותם של עשרות אלפים. רבים אחרים נותרו בלא קורת גג. הרפובליקה האיסלמית זכתה לסיוע של מדינות רבות והסכימה אפילו לקבל סיוע מ"השטן הגדול" - ארה"ב. אך גם האסון הכבד לא הצליח להביא את האירנים להסכים לקבלת סיוע הומניטרי מה"ישות הציונית". על אף השינויים המשמעותיים שעברו על האזור בשנה החולפת, מוכיחה הסרבנות האירנית כי השמועות על מותו של המזרח התיכון הישן היו מוקדמות גם השנה.