עו"ד משה וינברג התעמר שלא לצורך בצד שכנגד ובבאי-כוחו, תוך שהוא גורר את הצד שכנגד להליך מיותר ואף מעמיד אותו בסיכון של הפרת חוזה כלפי צד ג'. ביקורת חריפה ביותר ונדירה ביותר זו מותח (25.11.15) בית המשפט העליון על וינברג.

וינברג נתבע (יחד עם אחרים) בידי מרי עמר, אשר ביקשה להורות לו לרשום על שמה דירה שרכשה, ואשר העלתה טענות קשות ביחס להתנהלותו כלפיה בתפקידו כבא-כוחה של החברה ממנה רכשה את הדירה. וינברג טען בתגובה, כי עמר היא שהכשילה את הרישום. בדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב הותיר וינברג לשיקול דעתו של השופט יהושע גיפמן כיצד להכריע, וגיפמן הורה לרשום את הדירה על שמה של עמר.

למרות זאת, הגיש וינברג ערעור לבית המשפט העליון. השופט יצחק עמית המליץ לו בחום למשוך את הערעור, אך הוא סירב. בהמשך הדרך ביקש וינברג להעניק לו דחייה בהגשת הסיכומים בשל נישואי בנו של בא-כוחו, ועמית הגיב:

"בהתחשב בכך שמשרדו של המבקש מונה כעשרים עורכי דין, תמהני מדוע ולמה מוגשת בכלל בקשה לדחיית מועד הגשת הסיכומים. וכי אין עורך דין אחר במשרד שיגיש סיכומים בנושא שהוגדר על-ידי המבקש בישיבת קדם המשפט כנושא עקרוני? מה עוד, שמדובר בתיק שהיקפו מצומצם עד-מאוד, ואזכיר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי 'משתרע' על כעמוד אחד".

עוד ציין עמית, כי וינברג ביקש להעניק לו דחייה של חודשיים וחצי להגשת הסיכומים, "המבקש מקצה בנדיבותו לצד שכנגד 45 יום להגשת סיכומיו ולאחר מכן מבקש להקצות לו, לצורך
סיכומי תשובה ... כשלושה חודשים וחצי (!!!)". עמית נענה אז חלקית לאותה בקשה.

בפסק הדין אומרים עמית, צבי זילברטל ומני מזוז: "על אף מחיקת הערעור, איננו פטורים מלהביע תמיהתנו על התנהלותו של המערער - או של משרדו, שאותו כינה בסיכומיו 'הפירמה' - לכל אורך הדרך. המערער סיבך שלא לצורך עניין שניתן היה לפתור אותו בדקות ספורות, תוך שהוא מתעמר במשיבה ובבאי-כוחה (כפי שעולה מהתכתובות שצורפו), גורר את המשיבה לערכאות שלא לצורך ואף מעמיד אותה בסיכון של הפרת חוזה כלפי צד ג'.

"...בישיבת קדם הערעור הומלץ למערער 'בחום' למשוך את ערעורו. המערער ביקש להתמיד בערעורו, ומשכך הועבר התיק להרכב לכתיבה, ללא השלמת טיעון. המערער עתר לקיום דיון בטענה ל'טענות עקרוניות' ולפנים משורת הדין נעתרנו לבקשתו. אלא שבמהלך הדיון נתקשינו להבין מה תכליתו של הערעור ומה הסעד האופרטיבי שמבקש המערער".

ביהמ"ש העליון מסיים: "הגם שהמערער חזר בו מהערעור רק 'בדקה ה-91' - לאחר שבית המשפט כבר שמע את הערעור מתחילתו ועד סופו ואף החל בכתיבת פסק דין בו ביום - נתחשב בפסיקת ההוצאות בחזרתו מהערעור". וינברג חויב בהוצאות בסך 60,000 שקל - סכום גבוה ביותר ביחס לפסיקת ההוצאות בבית המשפט העליון בכלל, ובעת מחיקת הליך בפרט.