מפרק חבס השקעות תובע את הבעלים

עו"ד גיא גיסין, המפרק של חברת חבס השקעות, מבקש (17.1.16) מבית המשפט המחוזי בתל אביב לחייב את בעל השליטה לשעבר, הרצל חבס, בכיסוי חובותיה בסך 120 מיליון שקל. לטענת גיסין, חבס ניהל את החברה תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים.

גיסין מבקש לחייב באותו סכום גם את מי שהיו נושאי משרה בחברה בשנים 2013-2012: עו"ד שמעון מזרחי; איתן בן-אליהו, לשעבר מפקד חיל-האוויר; יוסי רוזן, לשעבר מנכ"ל החברה לישראל; יוסף חבס; יצחק לוטן, נויה חבס; זמיר סופר; חיים ברזל ורונן עקביה. לטענתו, הללו הפרו את חובת הזהירות כאשר אישרו תשלום של 90 מיליון שקל למחזיקי האג"ח בדצמבר 2012, אישרו חלוקת דיבידנד אסורה וניהלו את החברה בצורה רשלנית ומסוכנת.

לטענת גיסין, במועד ביצוע התשלום למחזיקי האג"ח היה על נושאי המשרה לדעת, כי לא יעלה בידי החברה לפרוע את מלוא התחייבויותיה כלפי כל נושיה בהגיע מועד תשלומם. עוד היה עליהם לדעת, כי היא לא תוכל לתמוך בנכס העיקרי שלה - מניות קרן הנדל"ן ההולנדית NSI, בה מיקדה החברה את השקעתה בשנה שקדמה לקריסתה ואשר הובילה לקריסה זו.

מצב זה, נאמר בתביעה, חייב זהירות ושמרנות מצד נושאי המשרה בניהול החברה, לרבות עצירת התשלומים וביצוע פעולות נמרצות לארגון מחדש של חובות החברה והצלתה.

לדברי גיסין, ריכוז עיקר ההשקעה בנכס בודד - NSI - תוך מימוש נכסים אחרים ונטילת מימון שחלקו היה בריביות ותנאים של שוק אפור, הגדילו לאין שיעור את המינוף של החברה ואת רמת הסיכון שנשקף מפעילותה זו. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שרכישת מניות NSI מומנה אף היא במינוף גבוה ובאמצעות גיוס הון באג"ח ישראליות ונטילת הלוואה מקונסורציום בנקאי זר.

לטענתו, ניתן היה וצריך היה להביא בחשבון אפשרות להמשך ירידה בשווי מניית NSI ולהיערך בהתאם, ואולם הנתבעים נמנעו מהקטנת החשיפה ושמירה על מרווחי הון נדרשים, ואף הגדילו את ההשקעה ב-NSI ב-168 מיליון שקל. הם עשו זאת בהתעלם מאי יכולתה של החברה להמשיך ולספוג תנודתיות במחיר המניה, ובהתעלם ממצבן הכספי הולך ומידרדר הן של החברה והן של NSI.

לטענת גיסין, הנתבעים הוסיפו לרשלנותם כאר הביאו לחלוקת דיבידנדים ולפירעון תשלום אג"ח בסך 100 מיליון שקל, שהקטינו את רמת ההון הנמוכה גם כך של החברה, חודשים ספרים לפני קריסתה והיקלעותה לחדלות פירעון מוצהרת. היא ידעו היטב, כי אין סבירות שהחברה תהיה מסוגלת לפרוע את מלוא התחייבויותיה. בכך נטלו הנתבעים סיכונים בלתי סבירים בכל הנוגע ליכולותיה של החברה לשרת את התחייבויותיה, וגלגלו את הסיכון לפתחם של הנושים.

התביעה נסמכת בין היתר על חוות דעתו של רו"ח אמיר סוראיה, אשר בחן את מבנה ההון והנזילות של החברה מתחילת שנת 2012  ועד יוני 2013. הוא מצא, כי במהלך תקופה זו פעלה החברה ללא כרית ביטחון מינימאלית ובמינוף בלתי סביר באופן קיצוני, אשר אינו מותאם ואינו סביר לאף סוג של ישות, ובוודאי שלא לחברה ציבורית אשר עיקר מימון פעילותה ונכסיה מבוססים על כספי ציבור והמתיימרת להשקיע בנדל"ן סולידיים. טרם הוגשו כתבי הגנה.