דני דנקנר ומאיר רבין יבקשו דיון נוסף על הרשעותיהם בפרשת קרקעות חברת תעשיות מלח, שהייתה חלק ממשפט הולילנד.

השניים הורשעו במתן שוחד בסך 1.3 מיליון שקלים, אשר העביר דנקנר לרבין במטרה לשחד את יעקב אפרתי. האחרון, דודו של רבין, היה מנכ"ל משרד התשתיות ולאחר מכן מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.

בית המשפט העליון דחה בחודש שעבר את ערעוריהם של השניים על הרשעותיהם, וקבע כי לא היה לדנקנר כל מניע לגיטימי להעביר לרבין סכומים כאלו תמורת השירותים שלכאורה סיפק לו במסגרת המאמץ להפשיר לבנייה את קרקעות החברה שהייתה בשליטת משפחת דנקנר. העליון הקל בעונשו של דנקנר והעמיד אותו על שנתיים מאסר בפועל, ואילו עונשו של רבין נותר בעינו - חמש שנות מאסר.

דנקנר ורבין הגישו בקשות נפרדות למתן ארכה להגשת הבקשות לדיון נוסף. רשמת בית המשפט העליון, ליאת בנמלך, נזפה (יום ה', 21.1.16) בשניים על שלא ציינו בבקשותיהם את העובדה שהם אמורים להיכנס לכלא ב-15.2.16. קודם לכן, העניקה להם בנמלך ארכות עד 10.2.16 ו-12.2.16.

בהחלטתה הנוכחית אומרת בנמלך כי הסתרת תאריך הכליאה גרמה לכך שייתכן שהם יבקשו לדחות את מאסריהם ימים בודדים לפני תחילתם - בצורה שלא תאפשר למדינה להגיב כיאות. היא הודיעה כי ייתכן שתקצר את הארכה, והורתה לשניים להגיב על כך עד 25.1.16.

דיון נוסף, כפי שמגדיר זאת בית המשפט העליון, הוא הליך "נדיר שבנדירים וחריג שבחריגים", והוא שמור למקרים של הלכה חדשה ומוקשית או למקרים של עיוות דין קיצוני. הנשיאה מרים נאור דחתה בשנת כהונתה הראשונה את כל הבקשות לדיונים נוספים בכל התחומים, למעט אחת (קיזוז הפסדים לאחור לצורכי מס). לאור פסק הדין במשפט הולילנד והעובדה שניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים, קלושים מאוד הסיכויים שתתקבל בקשה לדיון נוסף בו.