לדברי כרמל, כל תמונה של שימוש בכוח בידי שוטר נראית רע מאוד, במיוחד כאשר התקשורת מוציאה אותה מהקשרה – וייתכן שהתיק ייסגר מחוסר אשמה "אחרי שהתקשורת והציבור ירשיעו את השוטרים". הוא סיפר לדוגמה, כי במקרה של השימוש בטייזר ביצהר – בחינת הסרטון המלא גילתה, כי היה שימוש אחד ויחיד בו, אך הקלטת השימוש שוכפלה מספר פעמים. "במח"ש לא משנה מה שתעשה – אתה יוצא לא בסדר. יש לזה יתרון, כי אז אתה עושה רק את מה שנכון", הוסיף כרמל.

דוגמה אחרת שהביא כרמל הייתה של בחורות שהצטלמו בזמן המחאה החברתית כאשר על זרועותיהן המטומות (שטפי דם) וטענו לאלימות של השוטרים. אלא שבחקירה התברר, שהן חסמו את רחוב אבן גבירול בתל אביב, סירבו להתפנות – ואז הרימו אותן שוטרי היס"מ והניחו אותן על המדרכה. בכך לא היה כל פסול, הדגיש.

מצד שני, אמר כרמל, יש שוטרים המנסים להתגונן מפני חקירה אפשרית על תקיפה אזרח, בכך שהם מעלילים על האזרח שהוא שתקף אותם. במקרה כזה, "תוך דקה מגיעים ארבעה יס"מניקים, מכניסים אותו למכונית בלי עדינות יתרה ובדרך, ככה במקרה, הראש שלו נתקל במסגרת של הניידת. איש כזה הולך מיד ל-24 שעות מעצר. היה לי מקרה של אחד כזה שישב שבועיים במעצר עד ששוחרר".

אין הרבה שוטרים כאלו, אמר כרמל; העונש החמור ביותר שהצליחה מח"ש לקבל במקרה כזה היה שישה חודשי עבודות שירות, למרות שלדעת כרמל העונש היה צריך להיות מאסר בפועל. למרבה הצער, הוסיף, אין בכלל שוטרים המדווחים מיד למפקדיהם על הדברים כהווייתם – ואם כן, המפקדים יחפו עליהם. רוב השוטרים יגיעו לחקירה במח"ש ויכחישו, מתוך חשש, ואז "ברירת המחדל היא לשקר".

לדברי כרמל, במשטרה אין תרבות של נטילת האחריות על שימוש בכוח, והוא רוצה לעודד אותה – ולכן אינו ממצה את הדין עם מי שכן נוטל אחריות. שוטר כזה לא יועמד לדין פלילי, וייתכן שגם לא לדין משמעתי, אם כי הדיווח ייכנס לתיקו האישי. "התיקים הכי מסובכים שטיפלתי בהם במח"ש הם תיקים של שימוש בכוח", סיכם.

בנוגע לגל הטרור אמר כרמל, כי מח"ש בודקת את כל האירועים של נטרול מחבלים, ורק אז מחליטה האם לפתוח בחקירה באזהרה. הדבר נעשה באמצעות בדיקת הזירה וגביית עדויות, תוך שיש להביא בחשבון שרוב השוטרים הנתקלים במחבלים אינם מיומנים במגע איתם. למעט תיק המספריים, גילה, לא בוצעה חקירה באזהרה באף תיק. "הערך של חיי האדם פוחת, זה מסוכן מאוד מבחינה חברתית, ואנחנו חייבים לבדוק את זה ולהיות עם אצבע על הדופק", הדגיש.

עוד אמר כרמל: "אין לי דבר טוב להגיד על התרבות של שוטרי הסיור. אני יכול רק להגיד לזכותם, שהם לא שוטרים במזרח התיכון אלא במדינת ישראל – שלא ידועה בסובלנות שלה, והוא לא שונה מכל ישראלי". לצד זאת, אמר, אין ספק שהמצב בישראל הרבה יותר מאשר בארה"ב, "שם כאשר שוטר עוצר אותך בצד הדרך – אתה מתפלל שלא יירו בך".

הוא גם ציין, כי בדומה לשב"כ – מח"ש עושה שימוש בפוליגרף כ"הגה בחקירה", ככלי לבדיקת אמינותן של תלונות. "יש לנו מתלוננים שלא מסוגלים להגיד אמת אלא לגבי מה שקרה להם באותו מקרה, ואז צריך להעלות אותם על דוכן העדים כשהאולם מלא בחברים של השוטרים והשופט גם הוא מכיר אותם", הדגים את קשייה של מח"ש. "יש גם עבריינים שחוטפים מכות משוטרים ולא רוצים להתלונן כדי לא להסתבך".

בנוגע ליחסו של הציבור אמר כרמל, כי אדם שקיבל סטירה משוטר לאחר שאמר לו "אתה עיוור צבעים", הרי שמבחינתו המדינה בגדה בו. "הוא יפסיק לשלם מיסים, הוא לא ילך למילואים, הוא יעמוד ויפגין", אמר בציוריות. יש גם בעייתיות בבית המשפט, שכן לעיתים קרובות השופט רואה שוטר – ומולו "מתלונן שהוא לא מהמילייה".

לדברי כרמל, הקמת מח"ש התאפשרה משום ש"המפכ"ל דאז היה סוג של אאוטסיידר, יעקב טרנר; קשה לי לראות מפכ"ל אחר שהיה מסכים להוציא את החקירות מהמשטרה, ויש כמה מפכ"לים לשעבר שעד היום חושבים שזו הייתה טעות". עוד אמר, כי מח"ש הצליחה להביא חוקרים טובים, משום שיצרה סולם שכר אטרקטיבי – כמו של פרקליטים ולפעמים אפילו טוב יותר. כיום, הוסיף, לכל תקן יש 100 מועמדים. 15% מהחוקרים הם בני מיעוטים, משום שהם משיגים תוצאות טובות בהרבה כאשר יש לחקור שוטרים בני מיעוטים, אמר כרמל.