תופעה: הומואים מטרידים נהגי מוניות

נהגי מוניות טוענים כי הומואים אותם הם מסיעים בנסיעות מיוחדות במוניות מטרידים אותם מינית. עדות על כך נשמעה בדיון (יום ב', 21.3.16) שקיימה הוועדה לקידום מעמד האישה בנושא הטרדות מיניות בתחבורה הציבורית.

נהג המונית שי דיין סיפר כי חווה פעמים רבות הטרדות מיניות מצד הומואים. "אנשים בקהילה חוזרים שתויים. הם לא השיגו מה שרצו, אז נהג המונית הוא טרף קל. פונים אליך: אני יכול לשלוח לך יד, יכול לעשות לך ככה? תעלה אלי לקפה ונעשה כיף. אז אתה אומר לו: מה אתה עושה? על מה אתה מדבר בכלל? הוא עונה: אין לך ביטחון. בגלל זה אתה תוקף אותי וצועק עלי".

דיין סיפר כי בדק את העניין בקבוצות ווטסאפ של נהגי מוניות ומצא בהן שעשרות נהגי מוניות הוטרדו מינית. לדבריו, אשתו אף ביקשה ממנו לעבוד בבקרים ולא בערבים. יושב-ראש הוועדה, ח"כ עאידה תומא-סלימאן ביקשה מהדובר שלא לעשות ניתוח סוציולוגי ופסיכולוגי כשאינו מוסמך לכך. יהודה בר-אור, יו"ר איגוד המוניות, אישר את דברי דיין ואמר כי יש לטפל גם בהטרדות המיניות ההפוכות שחווים הנהגים. עו"ד ליאת קליין, יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע, ציינה כי הדיווח על הטרדות נוסעות לרוב לא מגיע מפנייה רשמית אלא משיחות בין נשים. אולם כאשר טענה שמרחב המוניות מוגן הרבה פחות, נאמר לה כי זו סתם דיבה משום שאין בידיה אף סקר המוכיח זאת.

ד"ר גיל פישהוף מהאגודה לזכויות הפרט ומהמרכז למאבק בלהטבופוביה ציין כי השפלה על-רקע זהות מינית נכללת בחוק הטרדה מינית. "יש לנו עשרות פניות על הטרדה על-רקע זה בכל אמצעי התחבורה הציבורית", אמר. "המטרה היא להשפיל את האדם, ולכן זה פומבי. צועקים לו: 'יא הומו מסריח', ושואלים שאלות חודרניות. מישהו צעק על טרנסג'נדר באוטובוס: 'אתה גבר, לעולם לא תהיה אישה'. נער שנסע ברכבת בדרך למצעד הגאווה הוקנט: 'יש לך איידס? גיי מסריח'. ההטרדות האלה גורמות לנטייה לאובדנות. ביקשנו לחזק את הסובלנות. למשל, להטביע את הכתובות של מרכזי הסיוע על כרטיסי רב קו. החברות אומרות לנו שאוטובוס הוא מרחב ציבורי ולכן עלינו לפנות למדינה ולא לחברה. תחבורה ציבורית היא לא מרחב אמורפי שאין לו בעל בית", דברי פישהוף.

רק 136 תיקים

חלק-הארי של הדיון בוועדה עסק בנשים. יוזמת הדיון, ח"כ מיכל רוזין (מרצ), הזכירה סקר שערך ב-2011 איגוד מרכזי הסיוע, בשיתוף עיריית ת"א-יפו, על פגיעה מינית במרחב הציבורי ו-45% מהנשאלות העידו על פגיעה בתחבורה הציבורית. לדבריה, אין זו הטרדה מצד זמר, פוליטיקאי או מנהל חברה מפורסם, ולכן הנושא אינו מקבל את הפרופיל הראוי. "אני מודעת לכך שיש אחריות יתר על הנהגים שעסוקים בהרבה פעולות. לכן צריך טלפון לפניות, הכשרה של נהגים להתמודדות עם דיווחים על הטרדות מיניות. היו גם פגיעות מצד נהגים. אנשים שהיו עדים לסיטואציה של הטרדה מינית לא הבינו שמדובר בכזו ולכן שתקו. יש כמה גיבורים שלוקחים את המטריד לנהג, שלא יודע כיצד לנהוג".

רב-פקד ישראל לוי, קצין החקירות של מדור נפגעי עבירה במשטרת ישראל, ציין כי בבדיקת נתונים של חמש שנים אחורה (2015-2011) נמצא כי נפתחו רק 136 תיקים על הטרדות מיניות בתחבורה ציבורית: 63 באוטובוסים, 26 במוניות, 37 בתחנות האוטובוס, תשעה בתחנות רכבת ואחד בתחנת מונית. יצוין כי אחוז ההטרדות במוניות גבוה יחסית לאוטובוסים.

לא יודעים כיצד להגיב

הוועדה שמעה עדות מקרן קורקוס, נפגעת הטרדה מינית מאוטובוס, אשר סיפרה על תחושת חוסר האונים כאשר לא ידעה למי לפנות ומה לעשות בעת שזה קרה: "חשתי תחושות אשם. קיבלתי המון
הזדהות בפייסבוק. נשים, גברים וילדים עוברים הטרדות וזה מושתק. בניו-יורק, באירופה ובקנדה יש קמפיין שאינו עוסק ישירות בהטרדה מינית, אך מבקש לכבד את המרחב הציבורי. אם הייתי יודעת באוטובוס את זכויותי ואת חובות הנהג הייתי עושה משהו, אבל הרגשתי לבד וגם הסובבים לא ידעו מה לעשות".

ביאטריס רוזנטס, יועצת קידום מעמד האישה ליועצת מעמד האישה לראש עיריית חיפה, סיפרה כי לפורום למאבק באלימות נשים שהוקם בעיר הגיעו פניות מצעירות שביקשו להתמקד בביטחון נשים במרחב בציבורי בכלל ובתחבורה הציבורית בפרט. לדבריה, זהו סוג הטרדה נפוץ. רוזנטס סיפרה על כך שלפני חודשיים, נסעה באוטובוס בדרך חזרה מדיון בוועדה לקידום מעמד האישה. "כשירדנו מהאוטובוס אני רואה את העובדת שהתלוותה אלי, בת ארבעים פלוס, מוטרדת. היא סיפרה לי שגבר שם יד על רגלה. "בן אדם אחד שלא נתפס פוגע במאות ובאלפי נשים. הצענו לשים מצלמות, והתחנות יהיו מוארות ומצולמות. יו"ר הוועדה ציינה כי לרוב הנשים יש פחד לשהות בתחנה לא מוארת בלילה. ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) אמר כי הצפיפות היא הזמנה להטרדה, ולכן יש הנרתעים מלעלות לאוטובוסים. הוא הציע להציב שילוט בולט שיכווין נפגעים לאן לפנות.

עו"ד ליאת קליין, יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אמרה כי הן פוגשות במקרים רבים שכאלה, אך הם לא מגיעים כתלונות במשטרה, אלא כבקשה להתייעצות. "דבר ראשון צריך שמשרד התחבורה יעשה סקר כדי לברר את המצב בשטח ועד כמה התופעה רחבה. בהמשך נכון יהיה לדבר על שילוט מתאים בכל כלי התחבורה וכן הכשרות לנהגים בנושא ההתמודדות עם הטרדות. בהחלט יש מקום לחקיקה שתסדיר זאת".

סמכות מוגבלת למשרד התחבורה

דרור גנון, מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, אמר כי המשרד פועל ככל האפשר במסגרת הסמכויות המוגבלות שניתנות לו. הוא אמר כי אין לנהג סמכות לעכב נוסע וציין כי קיים נוהל במצב בו מתקבלת פניית נוסע בגין הטרדה - מגדרית, מילולית או פיזית. הוא הוסיף כי המפעילים מחויבים להכשיר את הנהגים במסגרת נהלים והדרכות, והוסיף כי המשרד בודק את העניין באמצעות בקרות יזומות ובדיקת דיווחים על הכשרות. גנון הוסיף כי נהג שנתקל בעבירה פלילית יכול להתקשר למשטרה או להסיע את האוטובוס לתחנת המשטרה הקרובה. לדבריו, כאשר מתקבלת תלונה נפתח במשרד התחבורה הליך חקירתי בצד המשמעתי, והמשטרה חוקרת את הנושא בהיבט הפלילי. הוא לא ידע לנקוב במספר התלונות, ותומא-סלימאן דרשה ממנו להעביר לוועדה את הנוהל שמופץ למפעילים ואת הדיווח התקופתי על הפצת הנוהל. כן דרשה שיציג את הסטטיסטיקה מתחילת 2015, לציין האם קיים סעיף בחוזה מול המפעיל המתייחס לנושא ההטרדות המיניות ולפרט את צורת המעקב אחר ההכשרות לנהגים. ח"כ רוזין העירה: "כשמראים שיש ריבוי תלונות זה אומר שהתופעה מטופלת, וכאשר המספר חד-ספרתי זה אומר שהתופעה מושתקת".

שני מיימון, מנהלת משאבי אנוש במטרופולין, תיארה קושי בולט, כלשונה, בו לא יכולים לקבל רישום פלילי של הנהג. "אם רוצים להשתמש בנהג לקווי תלמידים, אנו רשאים לקבל אישור ממשטרת ישראל שבשנה האחרונה לא עבר הנהג עבירה הנוגעת להטרדה מינית. אין לנו שום דרך לדעת מה היה לפני אותה שנה". עו"ד לילך וגנר, מחלקת יעוץ וחקיקה: "צריך לתת רישום באופן כללי ולא רק שנה אחורה. סנ"צ מאיר ברקוביץ, רמ"ד נפגעי עבירה, הסביר כי החוק אוסר על מסירת רישום פלילי, אך המשטרה מנפיקה דוח לפי חוק איסור העסקת עברייני מין, אשר תקף לשנה, אך בודק את אותו אדם 20 שנים אחורה.

לממונים אין סמכות כלפי נוסעים

נציגי המפעילים השונים השתתפו בדיון וסיפרו על התדירות בהן הן מעבירים הכשרות הן לנהגים חדשים והן לנהגים קיימים. מכולם עלה כי הממונה על ההטרדות המיניות מטפלים במקרים של תלונות בין עובדים, ובין עובדים לנוסעים, אך לא רואים כי יש להם יכולת או סמכות לטפל במקרים של הטרדה בין נוסעים, המתבצעת בנסיעה.

הממונה על החוק נגד הטרדה מינית ברכבת ישראל אמרה כי השילוט בעניין הטרדה מינית מופיע במשרדי הרכבת אך לא ברכבות. היו לנו 10 מקרים בשנה האחרונה בין עובדים או בין עובדים לנוסעים. אנו מעסיקים 3,100 עובדים מתוכם 420 נשים.

הממונה מטעם אגד אמרה כי בכל אחד משלושה אזורי הפעילות של אגד יש אחראית אחרת. לדבריה, רוב תלונות היו מצד נוסעות כלפי נהגים, רובו על הטרדות מילוליות. 6 תלונות בדרום, 2 בירושלים ו-2 בת"א. היא ציינה כי באגד מועסקים כ-6,000 נהגים.

יועמ"ש נתיב אקספרס: "כל עובד שמתקבל לעבודה בחברה מקבל הדרכה עם קבלתו לעבודה ובנוסף יש הדרכות שנתיות לנהגים. נהג יכול להעיר לכל היותר. אנו מעסיקים 430 נהגים. ב-2015 קיבלנו 5 תלונות על נהגים, 3 מהתלונות היו עלילה. החוק אינו מאפשר לי לקבל מרשם פלילי אלא אם כן הנהג מסיע תלמידים וחסויים". בוועדה התרעמו על כך וקראו לתקן את הנוהל משום שכל הנהגים מסיעים ילדים וחסויים.

הממונה נגד הטרדות מיניות מטעם חברת דן: "יש לי סמכות מול העובדים שלי, אבל אין לי סמכות כלפי נוסע". - ומה אם נוסע משחית ציוד? "הנוסע לא חייב לתת פרטים ונהג לא יכול לעכב אותו אלא לפנות משטרה. אם נוסע מתלונן ורוצה שנוציא לו את רשימת הנוסעים עליו להצטייד בצו מבית משפט מטעמי הגנת הפרטיות".

עו"ד נעה נאמן מהנציבות הארצית לשוויון הזדמנויות העירה כי חבות המעסיקים למנות נציג גם לבירור תלונות נוסעים. על כך השיבו לה כי נוסעים לא מתלוננים בנושא.

מנהל התחנה יחליט אם הייתה הטרדה

יהודה בר-אור, יו"ר איגוד המוניות, התבקש ע"י הוועדה להתייחס לאופן הטיפול של התחנה והאיגוד בהטרדות שממבצעים נהגי מוניות והשיב: "תחנה מסודרת לא מקבלת נהג בלי תעודת יושר, ותשאול בתחנה. יש קצין בטיחות בכל תחנה שמחויב לברר תלונות, אך לא נערכת בדיקה ללא תלונה.. מנהל התחנה הוא בעל שיקול הדעת אם לדווח לאיגוד על נהג מסוים, אבל ברור שטובת התחנה ותדמיתה מנחה אותו".

יהודה בר-אור מאיגוד נהגי המוניות סיפר כי מספר המונית מופיע היום גם בתוך המונית ולא רק בכובע המונית. הוא ציין כי נהג שמגיע לעבוד מקבל תעודת יושר ועובר תשאול, וכי הדבר נדרש במסגרת מכרזים של גופים שונים כגון עיריות. הוא הודה כי אין ריענון של תעודת היושר. והיו"ר העירה כי הדבר בעייתי. בר-אור קרא לנוסעים שחוששים לעלות בתחנות מוסדרות ולשבת אחורה. הוא סיפר שאם מתקבלת תלונה היא מועברת למנהל התחנה, ממנו לאיגוד המוניות וממנו למשרד התחבורה וציין שכאשר המשטרה מבקשת מסייעים לה. תומא-סלימאן מחתה על כך שנהגי המוניות אינם עוברים הכשרה בהתייחסות להטרדות מיניות, ושהטיפול בתלונה מסור לשיקול דעתו של מנהל תחנה שלא עבר שום הכשרה בעניין.