נמצאה תרופה חדשה 'קסניקל', לטיפול בהשמנת יתר העשוייה למנוע סוכרת מסוג 2. כך עולה (יום ב', 26.1.04) ממחקר שפורסם במגזין הרפואי Diabetes Care בגיליונו האחרון.
המחקר בוצע ב-22 מרכזים בשבדיה ונמשך 4 שנים. הוא נערך בקרב 3,304 נבדקים ובחן את השפעתה של התרופה להפחתת משקל על מניעת סוכרת. נמצא כי הקסניקל הצליחה למנוע סוכרת בקרב 52% מחולים שמצויים בשלב הקליני הקודם להופעת סוכרת 1.
במחקר השתתפו שתי קבוצות: האחת טופלה בקסניקל בשילוב שינוי אורח חיים (דיאטה ופעילות גופנית), והשנייה טופלה בשינוי אורח חיים בלבד. תוצאות המחקר העידו כי הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 היה נמוך ב-37% בקרב הקבוצה שטופלה במשולב בתרופה ושינוי באורח החיים, לעומת הקבוצה שעברה שינוי באורח חיים בלבד.
בנוסף, בהשוואה לשינוי אורח חיים בלבד, טיפול בקסניקל הביא לירידה משמעותית יותר במשקל, ולהורדת הסיכון למחלות לב.
"מדובר במחקר משמעותי מאוד, שתוצאותיו נותנות בידינו כלי להילחם בהשמנת יתר, שהיא הגורם המרכזי למחלת סוכרת סוג 2. בישראל אנו עדים לעלייה מפחידה בהשמנת יתר וסוכרת סוג 2 בגילאים צעירים ואף בנוער", אמר ד"ר מקס מייסלוס, יו"ר החברה הישראלית לטיפול ומניעת השמנת יתר ומנהל היחידה למטבוליזם וטרשת עורקים בבית החולים סורוקה.
להלן מספר עובדות על סוכרת סוג 2 והשמנת יתר:
- כ-8,2% מאוכלוסיית העולם מצויה בשלב הקליני הקודם להופעת
סוכרת;
- מומחים בעולם מזהירים מפני מגפת סוכרת כלל עולמית, שמקורה
בהשמנת יתר;
- למעלה מ-90% מהחולים בסוכרת מסוג 2, סובלים מעודף משקל
והשמנת יתר;
- בעולם חיים כיום בין 120-140 מיליון חולי סוכרת סוג 2;
- מספרם יוכפל ב-25 השנים הבאות.
סוכרת סוג 2 נגרמת כתוצאה מבעיה בפירוק הסוכר בגוף, באמצעות אינסולין. הדבר נובע מעמידות הגוף לאינסולין, ובשלב מתקדם של המחלה, מאי יכולתו לייצר מספיק אינסולין. ככל שהאדם עולה במשקל, כך גוברת עמידותו של הגוף לאינסולין, דבר הגורם לייצור מוגבר של אינסולין.
כמו-כן, האינסולין בעצמו, רוב התרופות האנטי סוכרתיות הקיימות והמהלך הטבעי של המחלה, גורמים אף הם לעליה במשקל, דבר המקשה על החולה הסוכרתי לשמור על משקל תקין ועל איזון רמות הסוכר לתחום הנורמה.
ירידה במשקל בחולים אלו היא הצעד הראשון לטיפול במחלה. אולם עקב אופייה של המחלה רק מעטים מצליחים לרדת במשקל ולשמור על משקל סביר לטווח ארוך באמצעות דיאטה בלבד. מחקרים מצאו שירידה במשקל של 5-10% גורמת להפחתה משמעותית של סיבוכי המחלה ולהורדה של הסיכון לתמותה.
