אושררו עוד מגבלות על שכ"ט מניצולים

בג"ץ דחה עתירה נגד מגבלות נוספות שהוטלו על שכר הטרחה שיכולים עורכי דין לגבות מניצולי שואה בהליכים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

בשנת 2014 הגבילה הכנסת את שכר הטרחה שניתן לגבות בהליכים אלו והעמידה אותו על 5,960-473 שקל לכל תיק - בהתאם להליכים שנדרשו בו. עוד נקבע, כי התיקון יחול גם על הסכמי שכר טירחה שנחתמו לפני כניסתו לתוקף, וכי הניצולים יוכלו לתבוע במשך שנה השבה של הסכומים ששילמו ביתר. בג"ץ דחה בשנת 2015 ארבע עתירות שהוגשו נגד התיקון, בקובעו שהוא עומד בתנאים המאפשרים לפגוע בחופש העיסוק ובחופש החוזים.

בשנת 2016 אישרה הכנסת תיקון נוסף, ולפיו ניתן יהיה לתבוע השבת שכר טירחה עודף במשך שנתיים. עוד נקבע, כי התיקון המקורי יחול גם במקרים שלא נזכרו בו, ובראשם - הגשת ערר שנדחה או שהטיפול בו נפסק. נגד תיקון זה עתרו עוה"ד דוד ידיד, דוד עציון, אילן קידר, דורית עטיה, גיא תותי, אשר פדלון, מוטי מויאל ודוד נאווי, העוסקים בייצוג ניצולי שואה. במהלך הדיון התברר, כי עד אותו מועד הוגשו 150 דרישות להשבת שכר טירחה.

השופטת ענת ברון דחתה (15.6.17) את העתירה, בהסתמכה על המבחנים שנקבעו בפסק הדין הקודם שאשרר את התיקון המקורי. לדבריה, גם התיקון החדש עומד בתנאי המידתיות, שכן הארכת תקופת ההשבה נועדה לאפשר להגשים את תכלית החקיקה. היא מזכירה, כי המדינה ציינה שחלק מעורכי הדין המטפלים בניצולי שואה, הערימו עליהם קשיים כאשר דרשו לקבל בחזרה את כספם. הקביעה האם תקופת ההשבה תהיה שנה או שנתיים, מסורה לשיקול דעתו של המחוקק, ובמקרה הזה עומדת ברקע גם הדאגה לקבוצה המוחלשת של ניצולי השואה.

לבסוף דוחה ברון את טענתם של העותרים, ולפיה אם שכרם של עורכי הדין יהיה נמוך מדי - לא יימצא מי שיטפל בניצולים. לטענה זו לא הובאו סימוכין, ואדרבה - העותרים עצמם תיארו כיצד הם ממשיכים לפעול בתחום זה. השופטים אורי שהם ואסתר חיות הסכימו עם ברון. את העותרים ייצגו ידיד ועו"ד דורון עצמון, ואת המדינה והכנסת - עוה"ד יונתן נד"ב, רועי שויקה וגור בליי.