קבוצה של שוטרים מסרו דוחות כוזבים ועדויות בלתי אמינות, תוך חיפוי על פעולות בלתי חוקיות שפגעו בצורה קשה בזכויותיו של נאשם והביאו לזיכויו. זו המסקנה העולה (26.6.17) מפסק דינו של שופט בית משפט השלום בתל אביב, עידו דרויאן.

מני יקובוב הואשם בהתפרצות לדירת שכנו ובגניבת מחשב נייד, שני טלפונים ניידים וסכום כסף. המשטרה התבססה על הודאתו ועל הרכוש הגנוב שנמצא בדירתו אך דרויאן פסל את כל הראיות באומרו שמדובר ב"פגיעות מרובות ומהותיות בזכויותיו במהלך חקירת המשטרה על כל שלביה... כמעין שיר-של-פגעים".

יקובוב נחשד בפריצה מיד עם התרחשותה, אך השוטרים שהגיעו למקום קבעו שאין לו קשר אליה. למרות זאת, שעות אחדות לאחר מכן נשלח השוטר יעקב יעקובוביץ לחקור אותו שוב בדירתו. יעקובוביץ העיד, כי יקובוב הודה מיד ואף מסר לו את הרכוש הגנוב. אלא שעדויותיהם של שני בני משפחתו של יקובוב - שהעידו מטעם התביעה - גילו שעדותו חסרת כל אמינות וערך.

מעדויות אלו עלה, כי יקובוב הכחיש כל קשר לפריצה, ואז שוחח עימו יעקובוביץ בארבע עיניים לאחר שסילק את העדים ושוטר נוסף שהיה עימו. עצם הימצאותו של שוטר זה הוסתרה בידי יעקובוביץ, שאף הורה לו שלא לכתוב דוח. מדובר בפעולה שנעשתה "באופן החריג והמתמיה ביותר מאחורי דלתיים סגורות", ודי בכך כדי לקבוע שלא ניתן לדעת האם ההודאה, שהביאה למסירת הרכוש, ניתנה באופן חופשי - קובע דרויאן.

הליקויים נמשכו כאשר הועבר יקובוב לתחנת המשטרה. ב-11:30 הוא ביקש במפורש להיוועץ בעורך דין ונמסרה הודעה לסניגוריה הציבורית, שהודיעה שהיא שולחת נציג, אך חקירתו החלה 13 דקות לאחר מכן - בלא להמתין להגעת נציג הסניגוריה. ברישום החקירה נאמר שיקובוב ויתר על עורך דין - בעוד התיעוד המוסרט שלה מלמד שהוא אמר שאינו מרגיש טוב ושהוא "רוצה לסיים את זה", דהיינו: הוא לא ויתר על זכות ההיוועצות. לעומת זאת, נרשם כאילו יקובוב נשאל האם הוא רוצה להמתין לעורך הדין והשיב בשלילה - רישום כוזב בעליל, שכן אין כל זכר לכך בתיעוד המוסרט.

דרויאן אומר כי ההודאה עצמה נמסרה מרצונו החופשי של יקובוב, אך "הן בהודעה בדבר זכות ההיוועצות והן באפשרות האמיתית למימושה נפלו פגמים חמורים, היורדים לשורשו של עניין, ואף מעלים חשד למניפולציה מודעת של החוקרים... זכות היסוד של הנאשם נרמסה לחלוטין, אף שכיבודה לא היה מקשה על החקירה (וכוונתי לחקירה כדין, ראויה והוגנת) או מעכב אותה. בנוסף, לגוף המעשה נלוו פגמים של חוסר בתיעוד מחד-גיסא ושל תיעוד לא-אמת מאידך-גיסא", הוא קובע.

דרויאן מסכם: "דרכם הנמהרת והפסולה של השוטרים באיסוף הראיות בתיק הובילה לפסילת הראיות שהיו עשויות לבסס את אשמתו של הנאשם". הוא ביקש מהתביעה להעביר הלאה את פסק דינו לכל גורם רלוונטי, "לשינון, לחידוד ולאבחנה בין מותר לאסור, בין כשר לפסול, בין עבודת משטרה כהלכתה לבין 'קיצור הליכים' שאינו אלא ביזוי הליכים שתוצאתו הליך-נפל".