הוועדה המשותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת המדע והטכנולוגיה התכנסה (יום ד', 22.11.17) לדיון ראשון להכנה לקריאות שנייה ושלישית של הצעת החוק הממשלתית להסרת תוכן שפרסומו מהווה עבירה מרשת האינטרנט. להצעת החוק הממשלתית מוזגה הצעת החוק הפרטית בנושא שיזמה ח"כ
רויטל סויד (
המחנה הציוני), לאחר שהסכימה שלא לקדם את הצעתה לפיה יוטל קנס כספי על מנהלי אתרי האינטרנט של הרשתות החברתיות שלא יפעלו להסרת פרסומי הסתה לטרור.
הצעת החוק יוצרת כלי אכיפתי חדש במסגרתו יוסמך בית המשפט לעניינים מנהליים להורות בצו על הסרת תוכן מאתר אינטרנט במקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, שפרסום התוכן מהווה מעשה שהוא עבירה פלילית, והשני, שיש אפשרות ממשית שהמשך פרסום התוכן יפגע בביטחונו של אדם, בביטחון הציבור או בביטחון המדינה. הצו המוצע אמור לחול על תוכן שמופיע ברשתות החברתיות, כגון פייסבוק, יוטיוב, טוויטר וכדומה, וכן על ספק שירות איתור אינטרנטי כגון גוגל, אשר ביחס אליו הצו יורה שלא לאפשר את איתור התוכן הפוגעני בתוצאות החיפוש.
נצ"מ מאיר חיון ראש מערך מאו"ר במשטרה (מניעת אלימות ופשיעת רשת): "אנחנו מוצאים עצמנו אובדי עצות מול אתרים המפרסמים חומרים, לעיתים אפילו של עבריין מורשע בדין, שכל חומריו נשארים מפורסמים בחו"ל. יש חברות שפחות משתפות פעולה והחוק ידרבן אותן". הוא נתן מספר דוגמאות כגון "אתרים בחו"ל שמפרסמים אקט מיני של קטינה שעבורה זה עניין של חיים ומוות. כך גם פרסום של מקלטים לנשים מוכות, מיקום של מתקנים ביטחוניים ושמות של אנשים. נכון שעיתונאי יכול לצלם את הפרסום ולהעביר הלאה אך לעיתים יכולת ההסרה היא בדיוק פרק הזמן שיאפשר לנו להיערך מחדש".
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "הפלטפורמות הגדולות הן כבר מזמן חברות מדיה ולא רק הייטק. הן מפעילות שיקול אדיטוריאלי שהפעילו בעבר העיתונים ולכן יש לעשות רגולציית מדיה. אנחנו לא תמיד מפגרים אחרי הטכנולוגיה אלא שאנחנו מעדיפים להתעלם, כי לח"כים היה נוח לעקוף את התקשורת הממוסדת עם דפי פייסבוק וטוויטר. יש להגדיר קונקרטית אילו תופעות יטופלו. אם הסיפור הוא טרור, הגידו זאת במפורש. איך ייתכן שגל הטרור חלף בלי הצעת החוק? יותר מכך- הצעת החוק לא תחול על קבוצות ווטסאפ והמחקרים מראים שההשפעה שלהן הרבה יותר רחבה ושבני הנוער נוטשים את פייסבוק לטובתן. מה שנדרש הוא לחדד את הצעת החוק ולהבהיר שדרך המלך היא הגשת כתב אישום פלילי ולבקש צו זמני להסרת התוכן. כששופט מנהלי מחליט ללא סדרי דין ואפשר בקלות במעמד צד אחד עם ראיות חסויות אנחנו עוברים למרחב של צנזורה שלא הייתה כמוה".
עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח: "החשש הוא שהאיזונים המוצגים מסכנים את
חופש הביטוי וישמשו לדברים אחרים, במקום ליצור הסדרים סגורים. הכלים גסים מדי ומאפשרים צנזורה חמורה. עם הרוב המכריע של התופעות מתמודדים והחברות משתפות פעולה. אם זה אינו המצב, תנו נתונים כמה מקרים בשנה האחרונה החברות סירבו להסיר".
ח"כ
תמר זנדברג (מרצ): "יש פה ניסיון מגושם, שלכן גם לא יצלח כנראה - לתפוס דרך רשת גסה, עולם שמוצא את דרכו ואז עושים דברים עקומים כמו לתפוס את חופש הביטוי שגם היום כבר מוגבל באמצעות עבירות הסתה ועוד. החוק לעולם לא יצליח לתפוס את הביטויים והוא יגיע לצנזורה. ההתמודדות צריכה להיות עם ההסתה. החוקים קיימים ורק צריך להחיל אותם על עבירות אלו שנעשות ברשת כי במה שונה אמצעי הביטוי הזה חוץ מהפלטפורמה, במה שונה כרזה מפוסט"?
עו"ד נעמה פוכטונגר ממשרד המשפטים השיבה כי "מי שמנסה להדביק את הקצב הוא הממשלה. היקפי הפגיעות הן בקנה מידה שאם נמשיך לרדוף אחרי עבריינים נשים אדם או שניים בכלא אבל לא נצליח למנוע את הפגיעה רחבת ההיקף".
ד"ר חיים ויסמונסקי מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה: "שתי התפתחויות הובילו לחקיקת החוק- הניסיון להתמודד עם עבירות במרחב הסייבר שיש להן מאפיינים שונים כאשר המשפט הפלילי מבוסס על נאשם והמציאות הראתה לנו שאפשר לפגוע באופן מפושט ושגם אם נשים אלפי שוטרי סייבר לא נצליח למנוע את הפגיעה. לא הרמנו ידיים והתפיסה עוברת שינוי כך שלא רק נעמיד לדין אלא נסכל את המעשה, נתמודד עם הפגיעה ולא עם הפוגע. ההתפתחות השנייה היא גל הטרור המכונה אינתיפאדת הסכינים, כאשר מחלחלת התובנה שהאש מתלקחת כתוצאה מהתכנים המתדלקים אלימות בפועל. שבעה מתוך עשרת המפגעים הראשונים שהגיעו לחקירה ביטחונית, הוכח שפעילותם באה על-רקע צריכה מוגברת של תכני הסתה. המנגנונים של ספקיות התוכן אינם תלויים במדינה וביכולתן לקבוע מדיניות או תנאי שימוש משלהן. יש מצבים חריגים בהם לא עובד באפיק הדיווח ואנחנו כמדינה יכולים לומר שכמי שאמון על שמירת הביטחון פוסט הקורא לאינתיפאדת יחידים זו הפרת חוק, נרצה כלי שמטפל בזה. יכול להתעורר ויכוח על התוכן מול הספקיות האם הוא מסכן".
לגבי שאלת החברות שבסיסן אינו בישראל השיב כי "הספקיות שוקלות צעדיהן כי גם הן מבינות שהן פועלות בטריטוריה הישראלית, הן יכולות לכבד את צו ההסרה, ואפשרות נוספת היא לחסום את התוכן לגישה בטריטוריה הישראלית ואז המדינה יכולה לשקול אם זה מספק".
יו"ר הוועדה, ח"כ
ניסן סלומינסקי (
הבית היהודי): חופש הביטוי חשוב מאין כמוהו אבל הוא לא הפקר. נהיה רגישים בכל מקום בו ידובר על צמצום של הזכות ומצד שני נדאג שלא יהיה הפקר בכל הקשור להסתה, ביטחון, סיכון חיי אדם, זנות ועוד, דברים אלו יגברו על חופש הביטוי". ח"כ סלומינסקי ביקש בנוסף לברר את סוגית יכולת האכיפה כלפי חברה שבסיסה אינו בישראל.
ח"כ רויטל סויד (המחנה הציוני): "זהו חוק תקדימי שבא להסדיר זירה שהיא קשה להסדרה. כולנו מגנים על חופש הביטוי בחירוף נפש, הוא ערך עליון אבל ביצוע עבירות פליליות כמו הסתה לטרור לא חוסה תחת חופש הביטוי. אין שום סיבה לתת לעבירות לגיטימציה ברשת רק בגלל שהן ברשת. אסור להשאיר את הזירה פרוצה. היום פוסטים עם הסתה לטרור נמצאים בכל מקום ומודעים לכך שזה אחד המדרבנים המובילים לטרור". עוד אמרה כי "צריך להתחיל לנרמל את החברות בצורה של מיסים, ולהכיר בכך שהן ישות שאפשר לתבוע אותה ועוד. החברות הבינ"ל מרוויחות כסף מאתנו ואנחנו אוהבים אותן אבל לא במחיר פגיעה בחיי אדם. הצעת החוק שלי הולכת עוד צעד קדימה כשמדובר בהסתה לטרור- ככל שמדובר בקריאה אקטיבית אין מנוס מלחייב את החברות לנטר את התכנים ולהסירם. ניסיתי במשך שנה לפני הגשת החוק להידבר עם החברות ולא היה עם מי לדבר".
ח"כ
אורי מקלב (
יהדות התורה): "צריך להקפיד על שני כללים: שנמנע הסתה או פגיעה ושנשמור על חופש הביטוי. אם החברות היו מסירות בעצמן ולא עומדות מן הצד לא היינו נדרשים לצעד הזה. יש חשיבות לאמירה - לחברות הרבה פעמים נוח שיש חוק שמחייב אותן להסיר כדי למנוע אי-נעימות מול הלקוחות. לכן יש להסתפק באמירות כלליות ובחוק שגם אם יהיה מתון יותר ישרת את המטרה ויהיה ישים תוך שיתוף פעולה".
ח"כ
חיים ילין (יש עתיד): "אחד האתגרים הוא להגן מפני טרור ולשמור על זכויות אדם. כאן לא מדובר על החשכת מסך, שהיא תופעה ידועה של משטרים דיקטטוריים, אלא על הסרת תכנים. הבעיה היא טכנולוגית, כשכל אדם בעולם יכול לשתף פוסט, אין שום אפקט להסרה כשהיו כבר מיליון שיתופים. המטרה נעלה אבל הכלי לא רלוונטי. החוק נראה יותר פוליטי מאשר היכולת לבצע. בצוק איתן בגלל ווטסאפ אחד לפיו הממ"דים אינם ממוגנים, כמעט כל עוטף עזה עזבו את הבתים לבתים אחרים. בתוך שניות מהעלאת הפוסט גם אם הוא יימחק הוא כבר ברשת. אין חקיקה שתעצור את הדבר הזה אלא רק תרבות שתשנה תפיסה והקושי הוא שזה תהליך ארוך טווח".
היו"ר ח"כ סלומינסקי סיכם את הדיון באומרו כי "אסור להרים ידיים ולהתעלם מהתופעה. אני פונה לארגונים ולציבור שפוסל את הדרך להציע רעיונות להתמודדות ומבטיח שנבחן אותם ברצינות".
