שני בתי משפט - בית משפט השלום בתל אביב ובית הדין האיזורי לעבודה בעיר - אישרו בשנת 2011 הסכם פשרה שכלל סעיף מפוברק שמטרתו הייתה להתחמק שלא כדין מתשלום מס. כך עולה מפסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי.

משה שחף, אשר פעל בתחום קרנות ההון סיכון, ניהל בשנים 2007-2000 קשרים עסקיים עם קבוצת הקרנות ורטרקס 2, ורטרקס 3 ונובדנט, בניהולו של יורם אורון. לאחר סיום עבודתו, הגיש שחף שתי תביעות נגד הקרנות: האחת בסך 500,000 דולר לבית משפט השלום בדרישה לקבל דמי הצלחה ורווחים מהקרנות, והשנייה בסך 850,000 דולר לבית הדין לעבודה בדרישה לתשלומים דומים ואחרים במעמדו כעובד. בסך-הכל תבע שחף למעלה מ-5 מיליון שקל.

בסוף 2011 הגיעו הצדדים להסכמה בעקבות גישור, חתמו על הסכם פשרה והוא אושר בשתי הערכאות. על-פי הסכם זה, קיבל שחף 150,000 דולר תמורת ויתור על מניות בקרנות, 500,000 דולר כדמי הצלחה ו-500,000 דולר כפיצוי על עוגמת נפש. לאור הגדרות אלו של התשלומים ובניכוי שכר טירחת עורכי דין בסך 200,000 דולר, טען שחף שעליו לשלם מס בסך 100,000 דולר (פחות מ-400,000 שקל) - בין היתר בטענה שהפיצוי על עוגמת הנפש פטור לחלוטין ממס. פקיד שומה גוש-דן לא קיבל חלוקה זו, קבע ששחף חייב במס על הכנסה בסך 3.5 מיליון שקל ודרש ממנו 1.3 מיליון שקל.

שחף הגיש ערעור על השומה וסרוסי דחתה אותו ברובו הגדול (5.9.18). נקודת המחלוקת העיקרית הייתה הסכום שהוגדר כ"פיצוי על עוגמת נפש", וסרוסי קבעה שאין ממש מאחורי הגדרה זו. בתביעות המקוריות של שחף לא נכללה דרישה לפיצוי שכזה, גרסאותיו לגבי מהותה של עוגמת הנפש היו סותרות והוא לא הצליח להוכיח אף אחת מהן. אפילו אם היה מדובר בפיצוי אמיתי, מדגישה סרוסי, הוא לא היה בהיקף חסר תקדים שכזה; נדירים המקרים בהם בתי המשפט פוסקים פיצוי על עוגמת נפש הגבוה מכמה רבבות שקלים.

"לא מן הנמנע שבבסיס הסכם הפשרה עמד הרצון לשלם למערער פיצוי מוגדל יותר, ללא תשלום מס הכנסה, ורצון זה לבש צורה של תשלום פיצוי לכאורה בגין עוגמת נפש", אומרת סרוסי. פקיד השומה קבע שמדובר בעסקה מלאכותית שמטרתה להתחמק שלא כדין מתשלום מס, וסרוסי קיבלה את קביעתו.

סרוסי מוסיפה: "המקרה שלפני מקרין על החשיבות שבהקפדת בתי המשפט השונים על אישור הסכמי פשרה. בהסכם הפשרה מושא דיננו הייתה נורת אזהרה מהבהבת בסכום של 500,000 דולר בגין עוגמת נפש, סכום שאין לו אח ורע בסוגי פיצויים כאלה, ולכן היה צריך להתעורר החשד שהצגת הפיצוי בסכום זה נעשית למראית עין כאשר המטרה היא לחסוך בתשלום המס.

"בכל הכבוד הראוי, על בתי המשפט מוטלת החובה לעמוד על המשמר ולא לתת יד לאישור הסדרי פשרה שעולה מהם תמונה ברורה של מלאכותיות ומראית עין שמטרתה להימנע מתשלום מס. לו כך היה נעשה, הייתה נחסכת מאיתנו ההתמודדות בערעור הנוכחי עם טענת המערער, כי עצם האישור שניתן על-ידי בתי המשפט מלמד על סיווגו הנכון של הפיצוי לצורכי מס".

כאמור, סרוסי דחתה את רוב הערעור ושינתה רק את הסיווג של 800,000 שקל כך שהמס עליהם לא יהיה בשיעור המס השולי המירבי של שחף, אלא בשיעור מוטב של כ-30%. שחף חויב בתשלום הוצאות בסך 36,000 שקל. את שחף ייצג עו"ד משה אהרוני, ואת פקיד השומה - עו"ד יעל הרשמן.