הפלרת מי השתייה תימשך, למרות שנפל פגם משמעותי בדרך בה החליט על כך סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, בשנת 2016. זו משמעות פסק דינו (יום ג', 13.11.18) של בג"ץ.

הפלרת המים היא תוספת פלואוריד לשם מניעת עששת. שרת הבריאות הקודמת, יעל גרמן, הפסיקה את ההפלרה ואילו ליצמן החליט לחדש אותה. גרמן, ח"כ יעל כהן-פארן ואגודת איזון חוזר להפצת ההשכלה הבריאותית עתרו לבג"ץ נגד ההחלטה, בטענה שליצמן לא התייעץ כנדרש עם הוועדה המייעצת לפי חוק המים, ויצאו גם נגד ההחלטה לגופה. בג"ץ הוציא צו על תנאי רק לגבי ההימנעות מההתייעצות ודחה את יתר הטענות. ליצמן כינס את הוועדה לאחר הוצאת הצו והיא הביעה ברוב דעות את תמיכתה במהלך.

השופט עוזי פוגלמן קובע, כי בניגוד לעמדתו של ליצמן - הוא היה חייב להתייעץ עם הוועדה לפני קבלת ההחלטה. הוועדה מונה 14 חברים, בהם רק חמישה נציגי ממשלה, והיתר נציגי ציבור ומומחים חיצוניים. הוועדה היא "גוף הבקי ומעורב בתמונת המצב של מי השתייה בישראל, אשר נודע לו תפקיד בהבטחת איכותם. מכאן, אך מובן כי עמדת הוועדה בסוגיות הקשורות לאיכות המים דוגמת ההפלרה היא עמדה מקצועית רצינית ומבוססת הנושאת משקל סגולי של ממש".

פוגלמן מוסיף: "קשה להלום כי בצומת הכרעה מרכזי בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית ברורה דוגמת השבת חובת ההפלרה, לא נשמעה עמדתה עובר לקבלת ההחלטה המינהלית. נזכיר כי מדובר בהחלטה מורכבת, בעלת היבטים מקצועיים, רפואיים ומדעיים מובהקים ועל כן התשתית העובדתית שביסודה חייבת להיות מוצקה, מקיפה ועדכנית. בנסיבות העניין, כדי למלא חובתו זו היה על המשיב [ליצמן] להיוועץ בוועדה המייעצת בהיותה גורם בעל מומחיות רלוונטית ברורה טרם קבלת ההחלטה".

עם זאת, למרות הפגם החליט כאמור בג"ץ שלא לבטל את תקנות ההפלרה. בנקודת הזמן הנוכחית, מסביר פוגלמן, הושגה מטרת ההתייעצות עם הוועדה - קבלת עמדתה המקצועית ושמיעת מגוון עמדות - באמצעות ההתייעצות המאוחרת איתה. ליצמן לא קיבל את החלטתו בחלל ריק, שכן מדובר בנושא שטופל שנים רבות ונשמעו בו דעות רבות. פוגלמן אומר שיש לתת משקל גם לדיון שקיימה בנושא ועדת הפנים של הכנסת, ואישור התקנות על ידה מקטין גם הוא את נטיית בג"ץ להתערב.

ליצמן חויב בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. השופטים עופר גרוסקופף וג'ורג' קרא הסכימו עם פוגלמן. את העותרות ייצגו עוה"ד חגי קלעי, חיה ארז והנריק רוסטוביץ, ואת המדינה - עוה"ד רועי שויקה והדס ערן.