הבנקים שהעניקו את האשראי לקבוצת אליעזר פישמן, ידעו על הערבויות ההדדיות בין החברות בקבוצה ונהנו מהן. כך טוענת רונית אבן, שהייתה יד ימינו של פישמן במשך שלושה עשורים. עוד היא אומרת, כי פישמן היה המחליט היחיד בכל ענייניהן של עשרות החברות שהיו בבעלותו.

אבן הגישה (2.12.18) לבית המשפט המחוזי בתל אביב את תגובתה לבקשת הנאמן בפשיטת הרגל של פישמן, עו"ד יוסי בנקל, לחייב אותה אישית בחובותיה של חברת תרזליט, אשר שלטה ברשת הום סנטר. בנקל טוען שמדובר בחובות של 500 מיליון שקל, או לפחות 159 מיליון שקל, והוא מייחס לאבן ניהול בתרמית של עסקי החברה והברחת רכוש מפני נושיה (ראו קישור משמאל).

לדברי אבן, הבקשה מבוססת על הנחות יסוד מופרכות, המתעלמות מן המציאות ששררה בקבוצת פישמן. הפעולות עליהן מצביע בנקל היו "דרך עסקים רגילה ושגורה" של החברות הפרטיות שבבעלות פישמן, בה לא הייתה בפועל הפרדה בין החברות. אבן מדגישה, כי ככל שמדובר בחברות פרטיות - מדובר בדרך התנהלות חוקית, מקובלת ואף רצויה, אשר אפשרה לקונצרן כולו לתפקד כיחידה אחת.

עוד טוענת אבן, כי כל הנושים של קבוצת פישמן ידעו שזוהי דרך התנהלותה: "חברת אחת ערבה לחברה אחרת, ובמידת הצורך קיבלה לטובתה ערבות של חברה שלישית בקבוצה, חברה אחת שעבדה נכס לחברה אחרת וקיבלה ערבות או שעבוד של נכס מחברה אחרת בקבוצה לחובותיה שלה". הבנקים לא התעניינו בשאלה מיהי החברה הערבה לאשראי שנתנו, כל זמן שהערבות ניתנה בידי אחת מהחברות הפרטיות של פישמן.

אבן מוסיפה: "הלכה למעשה הבנקים ראו בתשלובת החברות כגוש אחד וישות אחת, אשר לכלל חובותיה כלפיהם ערב בעל השליטה - מר פישמן. מדובר בלא יותר מביטוי מדויק ואשרור לדרך התנהלותן של החברות באישור ובידיעת הבנקים... נושי החברה היו מודעים לדפוס פעולה זה ואף נהנו ממנו". הבנקים דרשו לקבל בטוחות והסכימו לקבל בטוחות צולבות בין החברות בקבוצה, היא טוענת.

לגבי קבלת ההחלטות בקבוצה אומרת אבן: "אין החלטה עסקית כלשהי שלא התקבלה על-ידי מר פישמן בעצמו ולבדו, והדבר טבעי ומתבקש בהיותו בעל השליטה היחיד, וברוב המקרים בעל המניות בעצמו או ביחד עם מי מבני משפחתו". לדבריה, אין לייחס כל חשיבות לשמות הדירקטורים בחברות השונות - כולל שמה שלה - שכן ההחלטות התקבלו כאמור רק בידי פישמן. עוד היא טוענת, כי בחברות פרטיות כאלו אין מקום לדבר על ממשל תאגידי ולא היה צורך בקבלת החלטות מסודרת ומתועדת, בשל שליטתו המוחלטת של פישמן.

אבן גם מעלה שורה של טענות נגד עצם הגשת הבקשה בידי בנקל. לטענתה, הבקשה הוגשה מטעמים טקטיים: היה זה מיד לאחר שהמחלוקות בין פישמן עצמו לבין הבנקים הועברו לגישור בפני הנשיא בדימוס אשר גרוניס, היא עצמה אינה צד לגישור, ולכן בנקל משתמש בה כדי לאיים בעקיפין על פישמן ומשפחתו - מה יהיו טענותיו כלפיהם אם הגישור ייכשל.

עוד היא אומרת, כי בנקל לא קיבל כנדרש את אישור הכנ"ר להגשת הבקשה, שממילא צריך להגיש אותה כתביעה רגילה ולשלם את האגרה הנגזרת ממנה. לדברי אבן, ניתוח הבקשה מעלה שאין יסוד לטענות המועלות כלפיה, ובוודאי שאין היא עומדת ברף הגבוה הנדרש כאשר מועלית טענה לניהול בתרמית. התגובה הוגשה באמצעות עוה"ד אמיר ברטוב ושמרית מלמן.