גל הירש יכריז ביום שני על תכניותיו הפוליטיות

במודעת הבחירות הראשונה של רב אלוף גנץ הופיעה הסיסמה המרכזית האומרת: "ישראל לפני הכל". סביר מאוד ששעות רבות חשב הצוות הפרסומי שלו על הסיסמה הזאת, ובכל מקרה האחריות עליה היא של גנץ. היא פשוטה וברורה: לא אגו, לא אנשים, לא דמויות מפתח, לא כל מיני "שטויות" מהסוג הזה שאנו כל כך רגילים בהן בימים אלו. אצלי, אומר גנץ, חשובה רק מדינת ישראל, היא מעל לכל והיא לפני הכל. דעתי שונה. אני חושב שלפני הכל ומעל לכל עומד "העם היהודי". המדינה אחריו, וזה נאמר כל כך חזק ומהדהד וחגיגי במגילת העצמאות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל". הסדר הוא ברור ומעיד על עצמו:

יו"ר מפלגת כולנו, שר האוצר משה כחלון, לא מתחייב להמליץ על בנימין נתניהו לראשות הממשלה, לאחר הבחירות לכנסת ה-21. "תלוי אם תבוא מפלגה אחרת, לא שמאל, שיש לה סיכוי ריאלי להרכיב ממשלה ושתומכת באג'נדה החברתית שלנו", אמר השר כחלון בראיון (יום ה', 24.1.19) בגלי צה"ל.

הפילוג ברשימה המשותפת היה צפוי ורק גזרות הימין הישראלי וחוקיו המשונים בפרלמנט הישראלי העניקו חיים לרשימה הזו, שכול כולה החל באונס מפני העלאת אחוז החסימה שביצע אביגדור ליברמן לפני בחירות 2015. למרות שלא מעטים חזו מראש כי הרשימה הערבית המשותפת (בה חברו קומוניסטים יהודים מהשמאל המתירני, ולצידם קומוניסטים ערבים, לצד איסלאמיסטים ולאומנים ערבים מכול הסוגים) תעבור מן העולם הפוליטי בזמן קצר, הרי שבגלל הלחץ הימני בישראל היה קיים בכול זאת סיכוי שהכוחות הערביים ישארו מאוחדים למרות כל ההבדלים ביניהם.

יושב-ראש מרצ, ח"כ תמר זנדברג, דיווחה למבקר המדינה, יוסף שפירא, רק בדיעבד ולאחר פרסום בתקשורת על ייעוץ שקיבלה מגורם חיצוני - למרות שמדובר בתרומה החייבת בדיווח. כך מוסר שפירא (יום ד', 23.1.19) בדוח שלו על הוצאות המועמדים בבחירות המקדימות (פריימריז) לראשות מרצ, שהתקיימו בחודש מארס אשתקד. שפירא קנס את זנדברג ב-2,000 שקל בשל חריגה זו מן הנהלים.

בני גנץ מסתמן, לפחות לפי שעה, כפסדה פוליטית חסרת צורה וגוון אידיאולוגי לאומי או חברתי ברורים, שמשמשת כסות לחתרנות של כוחות ריאקציה שמאלניים מסוגם של אהוד ברק או ציפי לבני נגד האידיאולוגיה והמדיניות של הימין. הנחת מוצא של גורמים אלה היא כנראה שגנץ, חסר הניסיון הפוליטי, הוא "חומר טוב" להסתיר באמצעותו את העובדה ש הם שמנהלים למעשה את הקמפיין שגנץ מוביל כביכול. בעקיפין רומזים הם לציבור "הפיקח", שהם יהיו אלה שינהלו בפועל, אחרי הבחירות, את הכוח הפוליטי שיפקיד הציבור הנאיבי בידי רשימתו.