פצוע קשה מפגיעת רקטה באשקלון

השכל הישר גבר על השמאל: הבוחר הישראלי אמר את דברו, ושתי מפלגות השמאל מונות ביחד עשרה חברי כנסת. עשירייה זו כבר מחפשת במרץ מי אשם בכישלונן וכבר מכינה את המערפת לאבי גבאי, המודח התורן מתפקיד יו"ר המפלגה האבודה. אבי גבאי אינו אשם. הוא לקח על עצמו משימה בלתי אפשרית: שיקום המפלגה בלי שזו תכיר באחריותה לחטא הקדמון ולגדול המחדלים של מדינת ישראל, מחדל אוסלו, ולתרבות השקר של דת "השלום", זו שהביאה אלפי קורבנות "שלום" יהודים וערבים ודרדרה את ישראל למצב הנוכחי של אוי לי מעבאס ואוי לי מחמאס.

השואה לא הייתה "רק" רצח העם השיטתי ביותר בהיסטוריה. השואה כללה גם, בחשיבות פחותה לאין ערוך, גם את השוד המזויין הגדול בהיסטוריה. זה לא (רק) שהשכנים האירופים חטפו את רכושם הפרטי ובתיהם הפרטיים של היהודים האומללים שנשלחו למותם, באופן לא מאורגן. היה גם שוד מאורגן של הרכוש הפרטי והקרקע הפרטית שבידי היהודים כדי לממן את המשך שלטונם של הנאצים. למשל, מקרקעין בידי יהודים נמכרו בלי לתת לבעלים היהודים את התמורה, חברות ועסקים בבעלות של יהודים "הועברו" ללא-יהודים, יצירות אומנות הוחרמו כי היטלר התנגד לאמנות מודרנית, וכן הלאה.

שתי נקודות מקדימות. האחת: יש הרבה מאוד מן האמת בטענות של תושבי עוטף עזה בפרט והדרום בכלל, על כך שטיל על תל אביב עושה הרבה יותר רעש מאשר 100 טילים על שדרות. השנייה: האירוויזיון הוא אירוע תרבותי רדוד ושולי למדי, שגורר אצלנו חילול שבת המוני ומקומם.

המערכת המדינית-ביטחונית בישראל טעתה בגדול כשלא ניגשה לטפל ברצינות באיומים מרצועת עזה מיד לאחר הבחירות כדי להפסיק את הסחטנות של ארגון חמאס. היא נתנה לאירועים להתגלגל ולהסלים לכדי "טפטוף" רקטות ובלוני נפץ לעבר ישראל וטעתה פעם נוספת בכך שחשפה את רצונה העז לעבור בשקט את יום הזיכרון לחללי צה"ל, את יום העצמאות ואת תחרות האירוויזיון.