ניתן להטיל חילוט זמני לא רק על הרווח שהושג מן העבירה לכאורה, אלא על כל הסכומים שהתקבלו ממנה. כך קובעת (יום א', 11.8.19) שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון. לצד זאת מדגישה ברון את החובה לשמור על מידתיות בהיקף החילוט הזמני - ולאור זאת היא מקטינה במחצית את הסכום שחולט בתיק בו דנה.

מדובר באהוד יפרח, הבעלים והמנהל של חברת אהוד מאיר שאיבות, שהם מן הנאשמים בפרשת מי אביבים. בפרשה זו טוענת המדינה למעשי שחיתות רחבי היקף במכרזים של תאגיד המים התל אביבי, ומייחסת ליפרח ולחברה עבירות של הלבנת הון, קבלת דבר במרמה, שוחד, גניבה ועבירות מס.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, אברהם הימן, נענה לבקשת המדינה והטיל חילוט זמני בסך 35 מיליון שקל על נכסים של יפרח והחברה: נכסי מקרקעין, 12 כלי רכב ומיליוני שקלים העומדים לזכותם בחברת מי אביבים. בערעור לעליון לא נדונו הראיות לכאורה שמצא הימן, אלא שאלת היקף החילוט הזמני - וברון קיבלה אותו חלקית.

ברון דחתה את הטענה, לפיה ניתן לחלט זמנית רק רכוש בגובה הרווח של יפרח והחברה במכרזים החשודים, ואשר לדבריהם עמד על 10% בלבד מהתמורה בעד העבודות, שהסתכמה ב-19 מיליון שקל. לדבריה, חלוקה מהשקל הראשון בין רכוש אסור לבין תמורה לגיטימית, היא במקרים רבים מלאכותית גרידא. זהו המצב במקרה הנוכחי:

"כך, שעה שלפי כתב האישום המערערים לא חדלו מן הפעילות העבריינית עם זכייתה של המערערת במכרזים שלא כדין, ובמהלך ביצוע העבודות חטאו במתן שוחד ובגניבה של כספי ציבור, בסכומים של מיליוני שקלים. זאת ועוד: חלק מהעבודות נעשו ללא ניסיון וידע מתאימים, ומבלי שהמערערת החזיקה בסיווג הקבלני מאת רשם הקבלנים שהיה דרוש לכך - דבר שעוד עלול להסתיים בנזקי רכוש וחלילה גם בנזקי גוף.

"ואם לא די בכך, מן האישום השני שבכתב האישום מצטיירת תמונה חמורה עד מאוד, שלפיה המערערים פעלו בדרכים בלתי חוקיות שונות כדי להטמיע את תמורת עבודות הסלילה והפיתוח שהתקבלו אצל המערערת שלא כדין, במערכת החשבונאית ובחשבון הבנק שלה - ובכלל זה רישום כוזב בספרים, הנפקת חשבוניות פיקטיביות וכיוצ"ב. בהינתן האמור, יש קושי לראות בביצוע העבודות משום 'גילום של עלויות לגיטימיות עבור עבודה לגיטימית'; והדברים ברורים".

עם זאת, ברון החליטה כאמור לצמצם במחצית את היקף החילוט, באומרה שהיימן כלל לא דן במידתיות שלו. "חילוט רכושו של אדם טומן בחובו פגיעה קשה בזכות הקניין הנתונה לו, והפגיעה מתעצמת ככל שתקופת החילוט מתמשכת. על כן, במסגרת בחינת מידתיות החילוט הזמני נדרש בית המשפט לבחון את פרק הזמן שבו צפוי הצו הזמני לעמוד בתוקף - הן פרק הזמן שחלף הן צפי הזמנים לסיום ההליך".

בתיק בו מדובר, החילוט נמשך כבר חמש שנים והמשפט נמצא בשלביו הראשוניים בלבד, למרות שחלפו שנתיים וחצי מאז הגשת כתב האישום. ברון גם מביאה בחשבון, שיפרח והחברה ביצעו כראוי את העבודות בהן זכו (גם אם הזכייה לטענת המדינה הייתה פסולה) ונשאו בעלויות משמעותיות לשם כך. לכן, יש מקום להפחית משמעותית את היקף החילוט ולשחרר חלק מנכסי המקרקעין וכלי הרכב. את יפרח ייצגו עוה"ד ציון סהראי, ינון סרטל וניר לזר, ואת המדינה - עוה"ד שרית משגב וגילית מנטינבנד.