עורכת דין תפצה ב-260,000 שקל מרצה למשפטים במכללת צפת, בשל לשון הרע קשה וממושכת שהוציאה נגדו. כך קובעת (23.3.20) סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח, אשר הכפילה פי חמישה את הפיצוי שנפסק בבית משפט השלום.

עורכת הדין טענה, כי כאשר הייתה סטודנטית - הוטרדה מינית בידי המרצה (שמותיהם של השניים אסורים בפרסום). טענה זו נדחתה בידי המכללה, לשכת עורכי הדין ובתי הדין לעבודה. אולם עורכת הדין פתחה במסע הכפשות נגד המרצה, אשר כלל עשרות פרסומים בפייסבוק ופניות לאמצעי תקשורת ובהם חדשות ערוץ 2 והארץ. שופטת השלום הדס פלד פסקה למרצה פיצוי של 50,000 שקל והוצאות בסך 5,000 שקל.

המחוזי קיבל את ערעורו של המרצה. שבח מדגישה, כי נקודת המוצא היא שהמרצה לא הטריד מינית את עורכת הדין, ולכן כל טענה הפוכה שלה מהווה לשון הרע. היא מקבלת את פסיקתה של פלד, לפיה תלונתה של עורכת הדין ללשכה ופרסומיה שלא ציינו את פרטי האירוע הנטען, אינם מהווים לשון הרע כלפיו. כך גם לגבי פרסומים באמצעי התקשורת, שלא הוכח שעורכת הדין היא שיזמה אותם. לעומת זאת, פלד טעתה כאשר קבעה ששניים מן הפרסומים אינם מזכים את המרצה בפיצוי משום ששמו לא הוזכר בהם במפורש, וזאת משום שניתן לזהות אותו בוודאות.

בנוגע לגובה הפיצוי אומרת שבח, כי הכוונה לפגוע ניכרת ממעשיה של עורכת הדין, אשר "שעטה קדימה וירתה את אש המקלדת שלה לכל הכיוונים ובכל החזיתות. לא יום, לא חודש, אלא במשך תקופה של שנתיים... במשך שנתיים ימים מצא המערער את עצמו מעת לעת נושא לפרסום כזה או אחר שניזום ע"י המשיבה. המדובר בפרסומים אובססיביים, מוגזמים, בלתי מידתיים, בהיקף תפוצה רב ביותר הן מבחינת היקף הנחשפים, הן מבחינת התקופה לאורכה בוצעו והן מבחינת תוכנם".

שבח מסיקה, כי מדובר בארבעה פרסומים שונים שיש בהם כוונה לפגוע, ומאידך מתחשבת בכך ששניים מהם היו דומים ובגילה הצעיר של עורכת הדין. לכן היא פוסקת כאמור פיצוי של 260,000 שקל והוצאות בסך 50,000 שקל. השופטת עידית ברקוביץ הסכימה עם שבח, בעוד השופט יונה אטדגי סבר שיש להסתפק בפיצוי של 140,000 שקל, בנימוק שפרסום אחד עומד בפני עצמו ואילו שלושת האחרים הם "אותה לשון הרע". את המרצה ייצגו עוה"ד שלומי וינברג ואביתר כהן, ואת עורכת הדין - עוה"ד גל קווה וטל רוזנקוביץ.