ליורם שדה, בנו של יצחק שדה, אין זכויות בגן שבין בית המשפחה לבין מצוק הים ביפו. כך קובע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חיים טובי, בתום הליך שנמשך תשע שנים.

בשנת 1949 העניקה המדינה ליצחק שדה, מייסד הפלמ"ח, בית נטוש ברחוב זכרון קדושים ביפו והוא התגורר בו עד פטירתו ב-1952. יורם שדה הוא בנו היחיד של יצחק שדה ומתגורר בבית מאז נמסר להוריו. בשנת 1956 רכש משרד הביטחון את הבית מרשות הפיתוח, ובהמשך העביר אותו לבעלותו של יורם שדה.

המחלוקת, שהתגלעה לפני למעלה מ-30 שנה, נגעה לגן שבין הבית לבין מצוק הים: שדה טען שמדובר בגן זיכרון לאביו המהווה חלק מן הבית, והמדינה טענה שזהו שטח ציבורי המיועד לגינון לטובת הכלל. היא השתרעה על פני הליכים מרובים, כולל תביעות הדדיות בין שדה לבין שכניו ואף טענות להתנהגות אלימה. טובי מציין, ששמיעת הראיות בפניו החלה בשנת 2013; הוא אינו מסביר מדוע פסק הדין ניתן לאחר שנים כה רבות.

שדה טען, כי למרות שהמדינה רשומה כבעלים של שטח המריבה - הרי שאביו והוא החזיקו בו בפועל, הגינה היא חלק בלתי נפרד מן הבית ונוצרה חזקה הגוברת על הרישום. עוד טען שדה, כי במשך עשרות שנים נמנעה כניסת זרים לגן הזיכרון והוא נהג בו מנהג בעלים. המדינה טענה, כי יש לרשום את הבעלות על שמה משום שהיא הייתה הבעלים המקורי של השטח, וכי לא מתקיימים התנאים בחוק הדרושים למתן עדיפות להחזקה בפועל על פני הרישום הפורמלי.

טובי מזכיר (26.3.20), כי רישום כפי שמבקש שדה מחייב שני תנאים מצטברים: הוכחה שהוא החזיק בשטח ברציפות ושהדבר נעשה בניגוד לרצונה של המדינה ("חזקה נוגדת"). הוא קובע, כי שדה הוכיח את ההחזקה הרצופה - אך נכשל בהוכחת הרכיב השני. המדינה העניקה כאמור את הבניין למשפחת שדה, היא לא הסתייגה מנוכחותו בגן - ודווקא בשל כך אין הוא יכול לטעון כעת לבעלות בו. בהעדר התנגדות מצד המדינה, הרי שהחזקה שלו בגן לא באה מכוח זכות הבעלות של המדינה.

טובי מציין, כי לכל אורך ההליך טען שדה שהמדינה העניקה את הבית והגן לאביו ולו, ולא התנגדה במאומה לשימוש שעשו בהם. רק בסיכומיו העלה את טענת החזקה הנוגדת, וזאת לא רק תוך שינוי חזית אסור, אלא גם תוך ציטוט חלקי ומוצא מהקשרו של אחת העדויונת מטעם המדינה. מעבר לנחוץ קובע טובי, כי בניגוד לגרסתו של שדה - במשך שנים רבות הכניסה לגן הבית הייתה חופשית והוא השלים את הגידור שלה רק ב-1986.