סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חגי ברנר, התיר לנאמן בפשיטת הרגל של מולטי-מיליונר להיכנס לדירותיו ולחדור למחשביו - בלא ידיעתו של פושט הרגל - כדי לנסות ולאתר נכסים במיליוני שקלים, אותם על-פי החשד מסתיר האיש מנושיו. שמו של פושט הרגל אסור בפרסום.

על-פי תיאורו של ברנר, "קודם לקריסתו הכלכלית, ניהל החייב עסקים חובקי עולם והחזיק לטענתו שלו, ברכוש בשווי של מאות מיליוני דולרים. החייב עצמו מסר בחקירות שנערכו לו כי העסיק בעבר לא פחות מ-70,000 עובדים ואף נהנה מרווחים בהיקף של עד 30 מיליון דולר לחודש". הנאמן, עו"ד נדב לב, טען, כי אינדיקציות רבות מעידות על כך שבידי האיש היה - ואולי עדיין יש - עסקים ורכוש ברוסיה, גאורגיה, הולנד, אוקראינה, הונגריה, יפן וישראל.

לדברי לב, פושט הרגל משתמש בבני משפחה, במכרים ובתאגידים המצויים בשליטתו - ובמיוחד בבנו ובעוזרתו האישית - כדי להעביר סכומי עתק ברחבי העולם ולהסתיר את רכושו מפני נושיו. העוזרת האישית לבדה העבירה לחו"ל עשרות מיליוני שקלים בשנת 2015. כמו-כן, היו בידיו ראיות לכך שלפחות עד שנת 2017 החזיק החייב 100,000 דולר במזומן בכספת ביתו.

לב ביקש אישור חשאי להיכנס לדירת מגוריו של החייב ולדירה המשמשת אותו כמשרד, ולהתיר למומחה מטעמו לחדור באופן מתמשך לחומר מחשב הנמצא במחשבים ובמכשירי טלפון ניידים שבדירות החייב ולהעתיקו. לב ביקש גם לאשר לו לפרוץ לכספת בדירתו של החייב ולתפוס מסמכים, מחשבים וטלפונים ניידים בשתי הדירות. עוד ביקש לקבל צו חדירה מתמשך לכתובת הדוא"ל של החייב, של העוזרת האישית ושל בנו, דרכם לטענתו החייב מתקשר עם צדדים שלישיים. לבסוף ביקש להורות לעוזרת ולבן למסור לו את שמות המשתמש והססמאות שלהם לצורך כניסה לכתובות דוא"ל מסוימות אשר משמשות או שימשו את החייב במסגרת עיסוקיו.

בהחלטתו מן החודש שעבר (26.5.20), אשר הותרה לפרסום כעת (יום ב', 8.6.20), מציין ברנר, כי "רק כאשר הראיות לכאורה שמוצגות בנוגע לחייב ולצדדים השלישיים הן ראיות כבדות משקל, המצביעות על חשש אמיתי ומבוסס, כי החייב אכן מסתיר רכוש או מידע מבעל התפקיד או מבריח רכוש, ושהוא עושה כן באמצעות שותפים לדבר עבירה, רק אז יהיה מקום לשקול מתן צווים מרחיקי לכת כגון אלה, ובלבד שלא קיימת דרך פוגענית פחות להשגת הרכוש או המידע. גם אז, לאחר שהנאמן הניח תשתית ראייתית של ממש ועמד ברף הראייתי הנדרש, עדיין שומה על בית המשפט לוודא שהצווים המבוקשים הם מידתיים ואינם פוגעים בפרטיותם של החייב והצדדים השלישיים יתר על המידה".

במקרה זה, ממשיך ברנר, עמד לב ברף הראייתי הגבוה הדרוש ואין דרך סבירה אחרת להשיג את המידע, בשל חוסר שיתוף הפעולה מצד החייב ואנשיו. בנוגע לחומר המחשב, לב הגביל מראש את עצמו למילות חיפוש ספציפיות הקשורות לעסקיו של החייב, כך שאין חשש לפגיעה בפרטיות שלו ושל אחרים. "כל מידע או מסמך שאיננו נוגע לענייניו העסקיים והרכושיים של החייב - וסביר מאוד כי מידע ומסמכים שאינם קשורים לעסקי החייב ונכסיו יימצאו בתיבות הדואר של פלונית ופלמוני, ואפילו בתיבת הדואר של החייב עצמו - אסור בעיון ויהיה מקום למחקו מהמדיה שבידי הנאמן", מדגיש ברנר.