הסדרת היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. ראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד הציג מתווה בנושא הכולל: הגדרה מחדש לחקיקת חוקי היסוד ועיגון החקיקה הנוגעת לזכויות אדם; במסגרת המתווה מציע לפיד שפסילת חוקים על-ידי בית המשפט תיעשה ברוב מיוחד של הרכב מורחב; ובשלב האחרון, תיקבע פסקת התגברות ככלי שיופעל לעיתים נדירות ככל האפשר. הדיון התקיים במסגרת סדרת דיונים בין בכירי הסיעות בכנסת לחוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה.

לפיד: "שתי משאיות דוהרות זו לכיוון זו על גשר צר. המשפט והפוליטיקה. משני הצדדים תהום. במקום ללחוץ על הברקס, הנהגים לוחצים על הצופר, ומגבירים מהירות. רוב האשמה מוטלת על המשאית הפוליטית. היא איבדה שליטה. היא איבדה את הבלמים. המופע של ראש הממשלה, על מדרגות בית המשפט, היה בלתי נסלח ובלתי נסבל. אנחנו חיים בתקופה שבה אין זהירות ואין יראת כבוד. אז יש לנו תפקיד. להחזיר אותם. אני לא בפוליטיקה כדי להכנע להרגלים רעים, אלא כדי לשנות אותם".

"אם אנחנו רוצים להסדיר את היחסים בין הרשויות, אנחנו צריכים להשלים שני נדבכים מרכזיים בחוקי היסוד של מדינת ישראל. הראשון הוא הגדרתו של חוק יסוד, כשהכנסת לא לוקחת ברצינות את חוקי היסוד שלה, היא לא מצליחה להבין למה בית המשפט כן לוקח אותם ברצינות. הצעת "חוק יסוד: החקיקה", שאותה הגישה חברת הכנסת קארין אלהרר בשנת 2019, מציעה שחוקי יסוד יחוקקו ברוב של 80 חברי כנסת, ויהיו משוריינים ברוב של 80 חברי כנסת. זה אומר שחוקי היסוד שלנו יכתבו בידי האופוזיציה והאופוזיציה יחד. בדיוק בשביל זה קיימים חוקי יסוד, כדי להגדיר את הכללים שלפיהם אנחנו צריכים לחיות ואת האתוס המשותף שלנו.

"הנדבך השני הוא החקיקה הנוגעת לזכויות אדם. הפוליטיקה לא מגיעה להסכמות בנושאים הנפיצים האלה, מפני שהרבה יותר קל לחבוט בבית המשפט. נעגן ברוב של 80 ח"כים את חוקי היסוד הקיימים. אם חוק יסוד: הלאום היה עובר ברוב של 80 ח"כים, עיקרון השוויון היה חלק ממנו.

"אם נשנה את הדרך בה אנחנו מחוקקים חוקי יסוד, חלק מהשינוי צריך להיות גם הדרך שבה בית המשפט ניגש לפסילת חוקים. בשלב הראשון צריך שיהיה רוב מיוחד בהרכב מורחב של שופטים כדי לפסול חוק. בעיני המינימום הנדרש הוא שני שלישים מהרכב של תשעה שופטים לפחות. זה יבהיר לציבור שמדובר בפסיקה שעברה שיקול דעת נרחב.

"השלב האחרון בתהליך, הוא פסקת ההתגברות. אני תומך בפסקת התגברות, אבל אני מדגיש שוב, פסקת התגברות לא יכולה להיות עניין נפרד. גם בפסקת ההתגברות, כמו בחוקי היסוד, המפתח הוא שיתוף הפעולה בין הממשלה לאופוזיציה. אם בית המשפט פוסל חוק של הכנסת, הכנסת תוכל לבטל את הפסילה ברוב של 70 ח"כים, ובלבד ש-10 מתוכם הם מהאופוזיציה. המספר הזה הוא שרירותי, אפשר לקיים עליו דיון, אבל הוא נראה לי המינימום ההכרחי לצעד כל כך דרמטי. המתח המובנה בין הרשויות מחייב שיהיה לה כלי כזה, אבל הוא גם מחייב שהכלי הזה יופעל בזהירות וביראת כבוד, לעתים נדירות ככל האפשר".

נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, יוחנן פלסנר: "לא ניתן יהיה להבטיח את חופש המחאה לאורך זמן אם לא נבטיח את הפרדת הרשויות באופן שישמר את סמכותה של מערכת משפט עצמאית לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות מנהליות של רשויות השלטון. ההפגנות ברחוב הן זכות יסוד. ההפגנות לא יכולות להיות זירת הדבקה – אבל אסור להפוך את החשש מהדבקה לעילה להשתקה".

עוד הוסיף פלסנר כי "אנחנו מדינה ללא חוקה. ללא הגנה חזקה על זכויות וחירויות היסוד שלנו. המגן היחיד של זכויות אלה, במצב הזה, הוא בית המשפט. אסור לאפשר פגיעה בסמכויותיו. להפך, יש לעגן אותן בחקיקה. המאמץ החוקתי החיוני ביותר שיש להידרש אליו הוא שריון הליך חקיקת חוקי היסוד. כיום, ההבדל היחיד בין חוק לחוק יסוד, הוא תוספת המילה יסוד להצעת החוק. במצב הנוכחי כל רוב מקרי יכול לשחק בכללי המשחק הדמוקרטיים – וזה מצב מסוכן שגורם לדמוקרטיה שלנו להיות שברירית".