"קביעת בית המשפט המחוזי לפיה העבירות 'לא התבצעו באלימות פיזית ממשית', שעליה נסמך המערער בערעורו - מוקשית בעיני. כיצד ניתן לומר כי נגיעות חוזרות ונשנות באיבר מינה של המתלוננת, חרף התנגדותה הברורה, העקבית והמפורשת, תוך ניסיון לחדור למקום האינטימי ביותר בגופה ללא הסכמתה, אינם עולים כדי אלימות פיזית ממשית נגדה?". כך אומר (יום ה', 12.11.20) שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון, בביקורת על שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז-מוקדי.

אלרון דחה את ערעורו של אדם שהורשע בניסיון לאנוס את מי שהייתה בת-זוגו של בנו החורג (בנה של בת-זוגו שלו). הוא הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נסיון אונס ומעשה מגונה ונדון ל-32 חודשי מאסר. האיש ערער על חומרת העונש, בין היתר בהסתמך על דברי המחוזי ולפיהם "מעשיו לא התבצעו באלימות פיזית ממשית, איומים והפחדה".

בדחותו את הערעור קובע אלרון, כי העונש שהוטל על המערער אינו מחמיר עימו כלל ועיקר. הוא חוזר על הצורך להעניש בחומרה על עבירות מין בכלל ובעבירת אונס בפרט, ועומד על החומרה היתרה שבמעשיו של האיש. מדובר באדם המבוגר ב-30 שנה מן הצעירה המצויה "במצב נפשי מורכב, כאשר זמן קצר קודם לכן מיררה בבכי מולו על צער הפרידה הטרייה מבן-זוגה. המערער לא חמל על המתלוננת בעת מצוקתה אף כאשר הפצירה בו כי יניח לה, ובמקום זאת החליט לנצל את מצבה הנפשי לסיפוק דחפיו המיניים. מזימת המערער לספק את תאוותו המינית נמנעה, בחלקה, רק הודות לתושיית המתלוננת, אשר הצליחה להשתחרר מהקיפאון שאחז בה, להדוף אותו, ולהימלט על נפשה".

השופטים ניל הנדל ועופר גרוסקופף הסכימו על אלרון. את המערער ייצג עו"ד אילן מזרחי, ואת המדינה - עו"ד הדס פרנקל.