תשלום לקרן חניה יקוזז משווי ההשבחה של קרקע לצורך תשלום היטל ההשבחה לרשות המקומית. כך קובע לראשונה (יום ד', 22.3.21) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ.

מבקש היתר בנייה חייב להתקין מקומות חניה עבור דיירי הבניין והציבור, אך הרשות המקומית יכולה להחליף את הבנייה בתשלום לקרן חניה לצורך הקמת חניון ציבורי. היטל השבחה מחושב לפי שווי הקרקע על-פי תוכנית המעלה את הערך (תוכנית משביחה), והשאלה הייתה האם קרן החניה היא חלק מן התוכנית או נפרדת ממנה.

הוועדה המקומית תל אביב טענה, כי קרן החניה אינה קבועה בתוכנית ההשבחה ולכן היא חיצונית לה - ואין לקזז את התשלום מעליית ערך הקרקע בשל התוכנית. מינץ אינו מקבל שיטה זו: "למרות שלכאורה קרן החניה מהווה הוצאה חיצונית לתוכנית, יש לה השפעה ממשית על שווי הנכס במצב החדש. על כן יש להתחשב בעת עריכת שומת ההשבחה בהוצאות לשם מימוש החובה להתקנת מקומות חניה או תשלום לקרן החניה. כאמור, החובה להתקין מקומות חניה או לחלופין תשלום לקרן חניה נדרשים בהכרח לשם מימוש מלוא הפוטנציאל התכנוני של הנכס. על כן, הוצאות אלה משפיעות ישירות על שווי הנכס.

"יתר על כן, ההבחנה בין חיוב '"פנימי' לחיוב 'חיצוני' אינה מתבססת על השאלה האם החיוב קבוע באופן מפורש בתוכנית המשביחה, כי אם על השאלה האם מדובר בחיוב שבלעדיו לא הייתה יכולה התוכנית המשביחה לבוא לאוויר העולם. בענייננו, על-אף שהחיוב קבוע בתקנות החניה ולא בתוכנית המשביחה גופא, מדובר בתנאי בלעדיו אין למימושה של התוכנית המשביחה ועל כן יש לקחתו בחשבון בעת עריכת השומה".

מינץ דחה את ערעורה של הוועדה המקומית על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת צילה צפת), אשר קבעה שיש לנכות מהיטל ההשבחה שנגבה מאורלי בורשטיין על מכירת דירה בעיר, את תשלום קרן החניה בו חויבה. צפת פסקה זאת בשלושה ערעורים שנדונו יחדיו - של בורשטיין, בנק דיסקונט מול הוועדה המקומית בת-ים ושל דוד ואיה הלפרן. השופטים ניל הנדל ויוסף אלרון הסכימו עם מינץ.

הוועדה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. את הוועדה ייצגו עוה"ד אירית יומטוב והראל וינטרוב; את בורשטיין ייצג עו"ד רם קאין; את דיסקונט ייצג עו"ד אלירן חליבה; את הלפרן ייצג עו"ד איתי איגרא; ואת היועץ המשפטי לממשלה, שתמך בקיזוז אך סבר שהוא צריך להיות חלקי - עו"ד רן רוזנברג.