פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) הגישה (יום ב', 10.5.21) לבית המשפט המחוזי בעיר את כתב האישום בפרשת הצוללות - אחת מפרשיות השחיתות החמורות בתולדות המדינה, אם ההאשמות יתבררו כנכונות. ברקע לכתב האישום עומדים היחסים הממושכים בין ישראל לבין מספנות טיסנקרופ בגרמניה, מהן רכשה ישראל תשע צוללות וארבע ספינות מגן. המדינה טוענת, כי המעורבים נטלו חלק ביחסי שוחד – אותו העניק גנור – כדי לקדם את עסקיה של טיסנקרופ מול חיל-הים.

במפתיע החליטה הפרקליטות לסגור את התיק נגד מי שהיה החשוד המרכזי - אלוף (מיל.) אלי מרום ("צ'ייני"), לשעבר מפקד חיל-הים וכיום יו"ר רשות שדות התעופה, לו יוחסו בכתב החשדות עבירות של לקיחת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס. כמו-כן נסגר התיק נגד עו"ד דוד שמרון, פרקליטו ובן-דודו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא יוחסה הלבנת הון בפרשה שהסתעפה מן החקירה העיקרית.

הנאשמים והאישומים

מיקי גנור, לשעבר נציג טיסנקרופ בישראל ומי שחזר בו מהסכם עד מדינה בפרשה: הצעת שוחד, מתן שוחד, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות על חוק המפלגות.

תא"ל (מיל.) אבריאל בר-יוסף, לשעבר ראש מספן ציוד בחיל-הים והמשנה לראש המטה לביטחון לאומי: קבלת שוחד, בקשת שוחד ומרמה והפרת אמונים.

תא"ל (מיל.) שי ברוש, לשעבר מפקד שייטת 13 וראש מספן מודיעין בחיל-הים: בקשת שוחד, לקיחת שוחד, עבירות מס והלבנת הון.

דוד שרן, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה וכיום מזכיר חברת קצא"א: לקיחת שוחד, הפרת אמונים, הלבנת הון ועבירה על חוק המפלגות.

השר לשעבר מודי זנדברג, שהיה יו"ר קרן היסוד: לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס. סניגורו, ירון קוסטליץ, אומר בתגובה: "אנו משוכנעים כי במעשיו של זנדברג לא נפל רבב, וכי הוא יזוכה בדין".


רמי טייב, שהיה יועצו הפוליטי של השר יובל שטייניץ: תיווך לשוחד.

יועץ התקשורת צחי ליבר: הלבנת הון וסיוע לעבירות מס.


יחסי השוחד בין גנור לבר-יוסף

על-פי כתב האישום, בין גנור לבר-יוסף היו יחסי היכרות על-רקע שירותם בחיל-הים. בפגישות עם גנור בשנת 2009, הציע לו בר-יוסף לפעול יחד על-מנת לקדם את מינויו של האחרון לסוכן טיסנקרופ בישראל, במקומו של שייקה ברקת שמילא תפקיד זה במשך 20 שנה; בר-יוסף רצה להפיק לעצמו תועלת כספית מכך. בהתאם לסיכום בין השניים, נפגש בר-יוסף עם מרום, שהיה אז מפקד חיל-הים, על-מנת לרתום גם אותו לפעול למינויו של גנור.

השלושה נפגשו ולאחר מכן יזמו בר-יוסף ומרום ביקור בישראל של וולטר פרייטג, מנכ"ל המספנות באותה העת, אליה דאגו להביא את גנור. למחרת התקיימה פגישה בלשכתו של מרום בנוכחות פרייטג ובר-יוסף אליה הוזמן גם גנור, שלא היה לו כל מעמד שיצדיק זאת, בעוד ברקת לא הורשה להשתתף בפגישה; גנור פעל במהלך הביקור, תוך הסתייעות במרום ובבר-יוסף, להפגין בפני פרייטג את קשריו במערכות השלטון ובחיל-הים, על-מנת לקדם את מינויו. בר-יוסף דאג, בין היתר, לארגן פגישה בין שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, לבין פרייטג. מרום גם ערך ארוחת ערב לכבוד פרייטג בהשתתפות בכירי חיל-הים וגנור.

לטענת הפרקליטות, בין מרום ובר-יוסף התגבשו "הבנה, הסכמה וציפייה" לפיה בר-יוסף יקבל גמול מ-גנור בעד פעולתו לטובת מינויו ובעד קידום עסקות רכש כלי השיט במסגרת תפקידם. לאחר ביקורו של פרייטג בישראל, ובעקבות מהלכיהם של גנור ובר-יוסף, החל מו"מ בין גנור לטיסנקרופ שבסופו הוא מונה לסוכן התאגיד במקום ברקת. הפרקליטות אומרת כי גנור הציע גם למרום שוחד בדמות נטיעת "ציפייה בפני מרום כי בעתיד יגמול לו בעד פעולותיו". גנור אכן שילם למרום, לאחר שחרורו מצה"ל, 557,000 שקל (בשנים 2016-2014), "תוך שמעת לעת התייעץ עמו בעניינים שונים, ומתוך כוונה לגמול לו על פעולותיו בהיותו מפקד חיל-הים, ועובד ציבור, לטובת קידום מינויו וענייניו". דהיינו: לטענת הפרקליטות, גנור נתן שוחד - אך מרום סבר שמדובר בתשלום לגיטימי.

גנור היה זכאי לעמלה של 3.7% מהעסקות העתידיות לרכש ספינות המגן, ובהמשך נקבע שיקבל עמלה של 2.5% ברכישת הצוללת השישית; בסך-הכל קיבל גנור מטיסנקרופ 10,402,971 אירו. מאז מינויו לסוכן התאגיד ובשנים שלאחר מכן, פעל גנור תוך שימוש בעובדי ציבור על-מנת לקדם את עסקיו, תוך הבטחות למתן שוחד וסיכום על מתן שוחד, כך שהם יקדמו את רכש כלי השיט ועמלותיו יגדלו – נאמר בכתב האישום.

בכל תקופת כהונתו של בר-יוסף במל"ל, הוא הוביל את הטיפול בנושאי ספינות המגן והצוללות. הוא קיים קשר תכוף ואינטנסיבי עם גנור, ובמקביל פעל במסגרת תפקידו לקידום האינטרסים הכלכליים של גנור. בר-יוסף "העביר המלצות ומסמכים בהם הביע עמדות שהיה בהן כדי לקדם את ביצוע העסקות; השתתף בפגישות וכן קיים דיונים בראשותו עם גורמים במערכות השלטון הישראליות ובמערכות השלטון הגרמניות על-מנת לקדם את העסקות וכן הביע בפני גורמים רשמיים עמדות מקצועיות שהיה בהן כדי לקדם את רכש כלי השיט מהתאגיד. בנוסף, פעל לקידום פגישות והשתתף בפגישות בין גנור לגורמים נוספים במטרה לקדם את עסקות כלי השיט".

מנקודת זמן מסוימת, לכל המאוחר בשנת 2011, דרש בר-יוסף לקבל את התמורה המובטחת: הן בבקשות שוחד ישירות באמצעות שי ברוש, מקורבו של בר-יוסף, והן בניסיון לבצע עסקות שונות עם גנור, מהן יפיק טובות הנאה. דרישות השוחד עמדו על מיליוני אירו. עוד נטען, כי בר-יוסף ביקש מ-גנור לסייע לו כספית ברכישת נחלה במושב מכמורת כחלק מן השוחד; הרכישה לא יצאה לפועל. עוד ביקש בר-יוסף, כי גנור ישקיע מיליון שקל בחברת הזנק של בתו כחלק מן השוחד; גם השקעה זו לא התממשה.

גנור סיכם עם ברוש, כי ישלם 120,000 אירו בעד פעולותיו של בר-יוסף, במסווה של חוזה ייעוץ כוזב. עד לתחילת החקירה, שילם גנור לברוש 420,000 שקל עבור בר-יוסף. התשלומים הועברו לברוש באמצעות העברות בנקאיות והוסוו בחשבוניות כוזבות. ב-2014, בעקבות פגישה בין גנור לברוש ובר-יוסף, החל בר-יוסף לדרוש בעצמו מגנור תשלום בסך מיליון דולר מחלקו בעסקת הצוללת השישית. בהמשך, דרש בר-יוסף מגנור מיליון דולר נוספים בגין עסקת ספינות המגן. גנור השיב, כי יוכל לשלם את התמורה בדרך של תיווך בעסקות נדל"ן שהוא יוציא לפועל, עסקות שבר-יוסף יוכל לקבל מהן דמי תיווך, אם ניתן יהיה להציג בכזב את העסקות כעסקות תיווך לגיטימיות.

יחסי השוחד בין גנור לשרן

עוד על-פי כתב האישום, לפני שנת 2008 ערך בר-יוסף, שהיה מצוי ביחסי עבודה וידידות עם שרן ועם שטייניץ, היכרות בין גנור לשרן. בשנת 2009 מונה שרן לראש המטה של שטייניץ. גנור ראה את שרן כגורם המקורב מאוד לשטייניץ, ומי שיכול לסייע בקידום עסקיו. כראש מטה שר האוצר פעל שרן לקידום ענייניו העסקיים השונים של גנור, ובראשם קידום רכש כלי השיט. בין היתר, שרן סייע לגנור לתאם פגישות עם שטייניץ, שנועדו לקידום העסקות ועסקיו של גנור, והעביר לו מידע בנוגע להתקדמות העסקות. בין גנור לשרן נוצרה הבנה שגנור יתגמל את שרן בעתיד.

באוקטובר 2012 סיים שרן את תפקידו במשרד האוצר, ושהה בתקופת צינון בטרם החל בתפקידו החדש בחברת קצא"א, אותו מילא בשנים 2014-2013. בדצמבר 2014 החל שרן לכהן בתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה ובהמשך שימש גם גם כראש הסגל במשרד ראש הממשלה, עד לסוף אוגוסט 2016. לטענת המדינה, גם בתפקידו בלשכת ראש הממשלה סייע שרן לקדם את עסקיו של גנור.

באמצע 2013 פנה שרן אל גנור בבקשה לשוחד בעד פעולותיו כרמ"ט שר האוצר, וזאת דרך עו"ד דב הירש. בהוראת גנור מסר עוזרו צ'ק בסך 35,000 שקל לפקודת הירש בעבור שרן. הירש הפקיד את הצ'ק בחשבונו ומסר את מרבית תמורתו במזומן לרמי טייב, ששימש כעוזרו של שטייניץ, עבור שרן. התשלום הוסווה בחשבונית כוזבת בגין ייעוץ משפטי, שלא ניתן.

בנובמבר 2014 העביר גנור עוד 35,000 שקל עבור שרן, לבקשת האחרון, דרך חשבון שבבעלות צחי ליבר, חברו של שרן, במסווה של שירותי ייעוץ שקיבל כביכול גנור מליבר. באוגוסט 2016 העביר גנור 58,000 לחשבון חברה שבבעלות שותפו של ליבר, על-אף שלא קיבל כל שירות בתמורה. ליבר העביר לשרן את רובם של שני תשלומים אלו, שהיו שוחד בעד פעולותיו במשרדי האוצר וראש הממשלה. בסך-הכל קיבל שרן 129,300 שקל. שרן גם ביקש וקיבל מ-גנור 10,000 שקל כתרומה לקמפיין הפריימריז של שטייניץ בליכוד בסוף 2012, תוך עבירה על חוק המפלגות.

יחסי השוחד בין גנור לזנדברג

על-פי כתב האישום, בשנת 2009 הכיר גנור את זנדברג על-רקע רצונו לקשור קשרים עסקיים בישראל, שכן עד אותה עת עיקר פעילותו היה בנדל"ן באירופה. באוקטובר 2010 התמנה זנדברג ליו"ר קרן היסוד. במסגרת תפקידו, קיים זנדברג יחסי עבודה עם גורמי ממשל רבים ובהם מי ששימש באותה עת מנהל לשכת ראש הממשלה, אייל חיימובסקי.

גנור היה מעוניין באותה עת לקדם את המגעים לרכישת ספינות המגן ולקבל מידע בנוגע אליהם. לבקשת גנור, קבע זנדברג שלוש פגישות בין גנור לחיימובסקי. זנדברג השתתף בפגישות אלו תוך ניצול תפקידו ומעמדו כיו"ר קרן היסוד. בנוסף, ניצל זנדברג את מעמדו וקשריו על-מנת לשוחח עם עובדי ציבור אותם הכיר במסגרת תפקידו, על-מנת לקבל מידע שנועד לסייע לגנור לקדם את עסקות כלי השיט. בשנים 2016-2012 שילם גנור לזנדברג בתמורה 103,000 שקל בשבעה תשלומים, תוך שימוש בחשבוניות כוזבות.

עבירות המס של גנור

על-פי כתב האישום, בשנים 2016-2012 רשם גנור שורה של קרובי משפחה כעובדים פיקטיביים בחברות שבבעלותו, ורשם משכורות כוזבות בסך 1.9 מיליון שקל - וכך הקטין את הכנסותיהן החייבות לצורכי מס. עוד נטען, כי גנור השתמש בחשבוניות פיקטיביות ב-390,000 אירו כדי להגדיל את הוצאותיהן של החברות. גנור גם משך מאחת החברות דיבידנד בסך 1.8 מיליון שקל בלא לשלם עליו מס. לטענת הפרקליטות, גנור רכש נכס במכמורת ב-6.1 מיליון שקל, אך שילם במזומן 600,000 שקל כדי להקטין את חיוב המס בגין הרכישה. כתב האישום הוגש באמצעות עוה"ד אלעד פנחס, איתי שהם, טל תבור ודנה נקר-מונצ'יק.