דמי הזיכיון ששילמו חברות ג'יימס ריצ'רדסון והיינמן לרשות שדות התעופה בשנים 2019-2018 תמורת הפעלת חנות הדיוטי-פרי בנתב"ג אינם סוד מסחרי שגילויו עלול לפגוע בהן. כך קובע סגן נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, אחיקם סטולר. הוא הורה לרשות שדות התעופה להעביר נתונים אלו לידי ילנה סורלביץ, בעלת חברת אלפא דיוטי-פרי, שיוצגה על-ידי עורכי הדין רם פרדס והסוחט רוזין, ממשרד נשיץ, ברנדס, אמיר ושות'. הנתבעים יוצגו על-ידי עו"ד הלנה ביילין, ממשרד טולצ'ינסקי שטרן מרציאנו כהן לויצקי ושות'.

אלפא והיינמן התמודדו במשותף בשנת 2013 על חנות הדיוטי-פרי העיקרית בנתב"ג (למכירת אלכוהול, מוצרי טבק, בשמים, קוסמטיקה, שוקולד ועוד). בשנת 2017 התמודדו יחדיו ואף זכו ג'יימס ריצ'רדסון והיינמן. סורבליץ ביקשה מרשות שדות התעופה נתונים רבים לפי חוק חופש המידע, ולאחר מו"מ הסכימה הרשות למסור אותם. בעקבות זאת הודיעו ריצ'רדסון והיינמן, כי אינן מסכימות שרש"ת תעביר לסורבליץ את פירוט דמי הזיכיון ששילמו בשנים 2019-2018. בעקבות זאת פנתה סורבליץ לבית המשפט.

בקבלו את עתירתה של סורבליץ (22.6.21) אומר סטולר: "אחת מתכליותיו העיקריות של חוק חופש המידע... היא האינטרס של חשיפת פעולות הרשות בפני הציבור על-מנת לקיים דיון ציבורי משוכל ולאפשר ביקורת ציבורית על הרשות. יש להביא בחשבון כי ככלל, על גוף פרטי המתקשר עם רשות ציבורית לקחת בחשבון כי המידע הכרוך בהתקשרותו פתוח לעיונו של הציבור. לעומת זאת, זכות הציבור לדעת זוהי זכות של כל אחד לשמוע, להבין, לגבש עמדה. זהו אינטרס ציבורי-כללי, אשר על הרשות ובית המשפט לשקול בבואם להכריע בשאלת גילויו של מידע אשר גלומה בו פגיעה בזכויותיו של צד שלישי".

סטולר מזכיר, כי "רק פגיעה ממשית בערכו של הסוד המסחרי תצדיק את חיסוי המידע. שאלת הפגיעה הממשית צריכה להיבחן על-פי נסיבותיו של המקרה. המשיבות לא הרימו את הנטל להוכיח כי חשיפת המידע אכן תפגע פגיעה ממשית באינטרסים המסחריים והכלכליים של השותפות. נוסחת החישוב של דמי הזיכיון מורכבת ממשתנים רבים ושונים, הפדיון הוא רק אחד מתוכם, כך שבהכרח לא ניתן ללמוד מהו הפדיון מתוך הסך הכולל. המידע המבוקש הינו מידע בעל אופי ציבורי מובהק. הלוא מדובר בתנאי התקשרות חוזית בין רשות ציבורית לבין גורם עסקי פרטי. ככזה הוא בעל עניין לציבור". ריצ'רדסון והיינמן חויבו בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל.