על המדינה לגבש בתוך תשעה חודשים נהלים להטלת מגבלות גאוגרפיות על מסתננים מסודן ואריתריאה, כולל אפשרות שלהם לערער על מגבלות אלו. כך קובעת (יום ה', 30.9.21) שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז.

מדובר במבקשי מקלט ושוהים בלתי חוקיים משתי ארצות אלו, אשר הוחלט בצורה גורפת שלא לגרשם בשל הסכנה הנשקפת להם בארצותיהם; הם מקבלים רשיונות ישיבה זמניים המתחדשים מעת לעת. באוגוסט 2015 הטיל שר הפנים דאז, אריה דרעי, מגבלות על ישיבתם ועבודתם בערים מסוימות, בהן יש ריכוז גבוה של מסתננים. תחילה הן התייחסו לתל אביב ואילת, ומאוחר יותר הורחבו לבני ברק, פתח תקוה, נתניה, אשדוד וירושלים. הטלת המגבלות הופסקה במארס 2018, עם סגירת מתקן חולות, כך שפסק הדין עוסק במי ששוחררו מן המתקן קודם לכן והוטלו עליהם מגבלות אלו בין 2015 לבין החוק מ-2017 שהעניק במפורש את הסמכות להטיל אותן.

ברק-ארז מזכירה, כי בית המשפט העליון "הכיר מפורשות בתכלית של מניעת השתקעות במרכזי הערים כתכלית ראויה, ואף ציין את האפשרות של הטלת מגבלות גאוגרפיות כחלופה פוגענית פחות בהשוואה לכלים אחרים שהמדינה ביקשה, בשלבים מסוימים, לעשות בהם שימוש במסגרת מדיניות ההגירה שלה, לצורך התמודדות עם התופעה של כניסת שוהים לא-חוקיים ומבקשי מקלט רבים לשטחה". היא מוסיפה: "יש להבין את הדברים גם בהקשר של צדק מרחבי וחלוקתי, במובן זה שההתמודדות עם ריכוז אוכלוסייה גדול של שוהים בלתי חוקיים ומבקשי מקלט, אוכלוסייה שמעצם טבעה ובעל כורחה היא בעלת מאפיינים הדורשים הקצאת משאבים, למשל משאבי רווחה, לא תהא נחלתה של רשות מקומית אחת בלבד".

עוד קובעת ברק-ארז, כי המגבלות מידתיות, משום שהן מאפשרות למסתננים להתגורר ולעבוד ביישובים רבים אחרים, למרות שרבים מהם מבקשים לעבוד בתל אביב. עם זאת, עולה השאלה האם מדיניות זו מופעלת בצורה שוויונית או רק על מי ששוחררו ממתקן חולות, ולא ברור מעמדת המדינה האם יש נסיבות בהן ראוי שלא להטיל את המגבלות והאם ניתן להסירן כעבור זמן מסוים. שאלת השוויון קשורה בצורה הדוקה להעדר נוהל מסודר להפעלת המגבלות הגאוגרפיות, ולכך שהמדיניות לא נבחנה מחדש ב-3.5 השנים שחלפו מאז סגירת חולות.

לאור זאת קובעת ברק-ארז, כי "נודעת חשיבות רבה לכך שהנוהל יעגן במסודר את האפשרות להגיש בקשה להסרת מגבלה גאוגרפית שהוטלה, ויפרט מהן הנסיבות או השיקולים הרלוונטיים לכך. למעשה, המשיבה הבהירה כי הדבר אפשרי, וציינה כי מלכתחילה ניתן להעלות בפני הממונים על ביקורת הגבולות טענות כנגד המגבלה הגאוגרפית שבמקרים מסוימים יצדיקו את הסרתה של המגבלה או את אי-הטלתה מראש. יש אפוא מקום לקבוע אמות מידה לעניין זה, למשל פרק הזמן שחלף, קושי להתפרנס בעיר אחרת, או מצב בריאותי".

ברק-ארז דחתה את ערעורו של לול זרגוזי, מסתנן מאריתריאה שנכנס ארצה ב-2010, על האיסור להתגורר ולעבוד בתל אביב ובאילת, לאחר שחרורו ממתקן חולות בנובמבר 2016. ההליכים בעניינו מתנהלים, תחילה בבית הדין לעררים ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מאז תחילת 2017 וכל אותו זמן הוא ממשיך לעבוד במסעדה תל אביבית. ברק-ארז דחתה בחודש את אכיפת המגבלה על זרגוזי, כדי לאפשר לו לחפש דירה ועבודה. השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין הסכימו עם ברק-ארז. את זרגוזי ייצגו עוה"ד אסף וייצן ועמית רמתי, ואת המדינה - עוה"ד הדס ערן ויצחק ברט.