העליון: ועדת הבחירות תכריע בכשירות להתמודד, לא היו"ר לבדו

יו"ר ועדת הבחירות המרכזית אינו רשאי להחליט לבדו בנוגע לכשירות מועמדים לכנסת, אלא מליאת הוועדה (המורכבת מנציגי הסיעות בכנסת היוצאת). כך קובעת נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בפסק הדין בו ביטל בית המשפט העליון את החלטתו של היו"ר הנוכחי, יצחק עמית, לפסול את התמודדותו של עמיחי שיקלי בבחירות האחרונות. פסק הדין ניתן בחודש שעבר וכעת (3.11.22) מתפרסמים הנימוקים.

פסק הדין ניתן ברוב של שמונה שופטים: חיות; המשנה לנשיאה, עוזי פוגלמן; והשופטים נעם סולברג, דפנה ברק-ארז, ענת ברון, דוד מינץ, יוסף אלרון ויעל וילנר. השופט עופר גרוסקופף סבר בדעת מיעוט שיש לדחות את ערעורו של שיקלי. זהו מקרה נדיר מאוד, בו בית המשפט העליון מתערב בשיקול דעתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

עמית קבע, כי שיקלי לא התפטר מן הכנסת בסמוך להכרזתה של ועדת הכנסת עליו כפורש מסיעת ימינה. החוק מחייב התפטרות שכזאת כתנאי לאפשרות להתמודד בבחירות הבאות ברשימה אחרת. שיקלי התפטר רק לאחר חודשיים וחצי, שכן הוא ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על הכרזתו כפורש 50 יום לאחר ההחלטה. בית המשפט הציע שימשוך את ערעורו ושהוא יוכל להתמודד בסיעה אחרת (ולא ברשימה עצמאית). הייעוץ המשפטי לכנסת תמך בפשרה זו, אך הבהיר שייתכן שהנושא יגיע לפתחו של יו"ר ועדת הבחירות.

פסיקתו של ביהמ"ש העליון היא בניגוד לפרקטיקה שהשתרשה לאורך השנים, ואשר הונהגה למעשה בידי יושבי ראש הוועדה – כולם שופטים בבית המשפט העליון (בדרך כלל – השלישי בסניוריטי, אחרי הנשיא והמשנה לנשיא). חיות קובעת, כי במקרים כאלה על יו"ר הוועדה לקיים הליך מעין-שיפוטי ולהניח בפני מליאת הוועדה החלטה מנומקת המהווה חוות דעת משפטית לקראת הדיון באישור הרשימות. היא מדגישה, כי על הוועדה להעניק "משקל משמעותי ביותר" לחוות דעתו של היו"ר – רמז לכך שבית המשפט יפסול החלטה שתתקבל בניגוד לדעתו של היו"ר.

בנקודה זו סברו סולברג ואלרון, כי אין צורך להכריע בסוגיית המשקל שיש לייחס לחוות דעתו של יו"ר הוועדה והביעו הסתייגות מהתייחסות אליה כנקודת המוצא להחלטת הוועדה. אלרון הדגיש, כי על-אף שיש הגיון רב כי ההכרעה בסוגיות של כשירות מועמדים תתקבל על-ידי יו״ר ועדת הבחירות, לא לבית המשפט לשנות את ההסדר שהמחוקק קבע באמצעות פרשנות מרחיבה ללשון החוק, ואף אין בכוחו של מנהג, נוהג או פרקטיקה מסוימים ליטול סמכות המוקנית בחוק למליאת הוועדה.

לאור זאת קבעו חיות ושופטי הרוב, כי נפל ליקוי באופן ניהול הדיון בוועדת הבחירות בעניינו של שיקלי במעמד אישור רשימות המועמדים לכנסת ה-25, משום שלא ניתנה לוועדה הזדמנות של ממש לקבל החלטה עצמאית בנושא. עם זאת הם ציינו, כי אין צורך להכריע האם די בליקוי זה כדי להוביל לקבלת הערעור, שכן ממילא יש מקום להתערב בהחלטת ועדת הבחירות בעניינו של שיקלי לגופם של דברים. סולברג סבר בדעת יחיד, כי משנמצא שנפל פגם במישור הסמכות, די בכך כדי להצדיק את קבלת הערעור של שיקלי.

הסתמך על הייעוץ המשפטי והשופטים

בית המשפט בחן את עניינו של שיקלי בראי סעיף 6א לחוק יסוד הכנסת, הקובע כאמור, כי חבר כנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מהכנסת בסמוך לאחר מכן, לא יוכל להתמודד בבחירות הבאות בסיעה המיוצגת בכנסת היוצאת. חיות קובעת, כי כאשר חבר כנסת מערער (לבית המשפט המחוזי בירושלים) על החלטת ועדת הכנסת להכריז עליו כפורש, עליו לעשות זאת סמוך ככל הניתן למועד ההחלטה. בהינתן פרק הזמן שחלף עד להגשת ערעורו של שיקלי ולנוכח האופן שבו התנהל מאז ההכרזה בוועדת הכנסת על פרישתו, נקבע, כי שיקלי אכן לא התפטר בסמוך לפרישתו – כפי שמצא עמית.

עם זאת, בית המשפט קבע – בניגוד לעמית - כי במקרה זה מתקיימות נסיבות חריגות אשר הצדיקו הימנעות מהפעלת הסנקציה הקבועה בסעיף 6א לחוק יסוד. הכנסת בפרט יש ליתן משקל – ולדעת חלק מהשופטים משקל מכריע – לכך ששיקלי ויתר על ערעורו בהסתמך על עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת ועל קביעתם של שלושת שופטי המחוזי בפסק הדין בערעור, לפיהם העמדה הגורסת שהוא יוכל להתמודד ברשימת הליכוד, היא "עמדה ראויה העולה בקנה אחד עם החוק ועם עובדות המקרה".

גרוסקופף סבור, כי החלטתו של עמית הייתה נכונה משום ששיקלי לא התפטר מהכנסת בסמוך להכרזתו כפורש. לגישתו, מאחר שזהו המצב המשפטי, ספק אם ניתן להכשיר את התמודדותו בניגוד להוראה מפורשת בחוק היסוד, ואף אם הדבר אפשרי במקרים חריגים – הרי שאין בסיס להתערבות בהחלטתו של עמית שלא לעשות זאת. לדעתו, הנימוק בדבר הסתמכותו של שיקלי אינו יכול להיות בעל משקל מכריע, בהתחשב בכך שמדובר בהסתמכות על עמדתו של גורם לא-מוסמך, עובדה ששיקלי היה מודע לה בזמן אמת.